[אין_קול] שלום! הגענו אל השיעור ה-13 בקורס ״פני משה״ דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל. קורס שמטרתו לשוב ולהוכיח כי ״אחד היה משה״ ״ופנים רבות לו״. בשיעור הקודם, בפגישה הקודמת דיברנו על ימיו האחרונים של משה, על מותו לאחר שראה את הארץ המובטחת מראש הר נבו, על קבורתו בנחלת גד, על השאלה אם אכן מת או שמא עלה לשמיים? אך מסתבר שאף שהביוגרפיה, סיפור חייו של משה המקראי הגיעה לסיומה, בכל זאת דמותו, בשל גודלה, בשל חשיבותה, בשל עוצמתה הטביעה את חותמה על דמויות רבות שבאו בעקבותיו, הן בעולם המקראי והן לאחר מכן. ועל כן השיעור ה-13 יעסוק בדמויות שהן בצלמו של משה, כאמור בין אם שמם היה משה ובין אם לא. וכמובן נתחיל בתלמידו, בממשיכו, ביורשו הלא הוא יהושע. יהושע בן נון. >> והנה יהושע נכנס לנעליו הגדולות של משה בהצלחה לא מעטה. ״ויהי אחר מות משה עבד ה׳״, ושימו לב לכינוי הזה של משה הוא עוד ישוב אצל יהושע, ״ויאמר ה׳ אל יהושע בן נון משרת משה לאמור:״ וראו אלוהים מדבר אל יהושע כדרך שדיבר אל משה. כלומר יהושע הוא בחזקת נביא. >> אבל הוא משרת, משרת משה בשלב זה. >> כן, נכון. ״משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה אשר אתה וכל״ ״העם הזה אל הארץ אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל״ ״כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דיברתי אל משה״ ואתם זוכרים גם משה היה איש צבא נתן לנו את עבר הירדן המזרחי ותפקידו של יהושע עכשיו להיות הלוחם ב-ה׳ הידיעה, כיבוש ארץ ישראל המערבית. ״לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך״ ״כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך״. הרי לנו משוואה: כאשר הייתי עם משה, כן אהיה עימך. >> כמעט כל פסוק מזכיר את משה כלומר באמת יהושע עולה, נכנס על הבמה כמעין ממשיך יורש ברור של משה. >> ממש כך. >> והסיפור ממשיך. ״חזק ואמץ״, אומר אלוהים ליהושע, ״כי אתה תנחיל את העם הזה״ ״את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם״, אם אדלג מפסוק ו׳ לפסוק ט׳, ״הלוא צוויתיך חזק ואמץ״, באותה משמעות של "אל תרא הייה אמיץ אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה׳ אלוהיך בכל אשר תלך." אבל בין פסוק ו׳ לפסוק ח׳ שני פסוקים שנותנים משמעות חדשה למושג ״חזק ואמץ״. ״רק חזק ואמץ מאוד לשמור״ ״לעשות ככל התורה אשר צווך משה עבדי״ ״אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך: לא ימוש ספר״ ״התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי״ ״אז תצליח את דרכך ואז תשכיל״ וכך גם מחברים אותנו יפה, יפה אל ספר התורה. כאן נוצר באמת החיבור בין חמשת חומשי תורה לספרי נביאים ראשונים. יפה. >> ויהושע הוא לא רק מצביע אלא גם למעשה איש ספר. לומד תורה, מלמד תודה ״והגית בו יומם ולילה״. זה יהושע רק בראשית דרכו. והנה באמת בכמה וכמה סיפורים על יהושע אפשר ממש לראות את צילו של משה, כגון בסיפור הידוע הבא: >> ״וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמור לכו ראו את הארץ ואת יריחו״ ״וילכו ויבואו בית אישה זונה ושמה רחב וישכבו שמה״, ולא נספר את הסיפור כולו. אבל כשם שמשה שלח מרגלים, במדבר פרקים י״ג, י״ד, כך שולח יהושע מרגלים, אלא שמשה נצטווה על ידי האלוהים לשלוח מרגלים ואילו יהושע עושה כן מדעתו ולמרות שהובטח לו שכל מקום שתדרוך כף רגלם בו יהיה שלהם, כך שהסיפור הזה עתיד להסתבך אבל לא נכנס לפרשה הזאת. >> ובכל זאת, הוא לא מגיע אם כך לעוצמתו של משה בעובדה שהוא שולח מרגלים למעשה ללא שום סיבה אמיתית. >> ללא סיבה אמיתית וללא הישג אמיתי אדרבה, רחב הזונה תלכוד את שני המרגלים האלה, תעשה בהם שימוש ובזכות נפילתם בביתה חצי מאוכלוסיית יריחו, כל משפחתה רחבה של רחב תינצל שמע מיני שילוח המרגלים היה אכן דבר מיותר. >> בכל מקרה שוב, משה, יהושע, מרגלים. גם העניין הבא כנראה מחזיר אותנו אל משה בדמותו של יהושע ולהיפך. >> כן, כשם שהתחלנו את מסע יציאת מצרים במעבר בים סוף בחרבה, כך נעבור עכשיו את הירדן בחרבה כסיום, כסגירת המסגרת של מעשה יציאת מצרים. ״ויאמר ה׳ אל יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל״ ״אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך:״, שוב ההדגשה הזאת, ההשוואה הזאת. ״וכבוא נשאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו״ ״בקצה המים והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר״, להדגיש שאכן נס הדבר. אין אפיקו של הירדן יבש חלילה ״ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאוד מאדם העיר אשר מצד צרתן״ ״והיורדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו״. אלא שכמובן רואים את ההבדל, שם היה זה משה במטהו שקרע את הים ואילו כאן יש לנו כבר ממסד כוהני ויש לנו כלי פולחן, כוהנים וארון כן וכאשר הם ידרכו, הם הכוהנים, במים אז בעצם יקרע הירדן. בכל זאת שוב יהושע כמשה. >> גם מעניין השימוש במילה ״נד״, שהמים קמו נד אחד כבשירת הים, כבסיפור ים סוף גם ארע ליהושע אבל כמו שאמרת זה לא באותה עוצמה גדולה, גם תפקידו של יהושע וגם הנס עצמו. בכל זאת, זה עדין הירדן ולא ים סוף. והמדרש שער מאוד, מאוד לקשרים בין משה לבין יהושע מביא מסורת שכבר פגשנו, שדיברנו במשה אך כעת נראה אותה בקשר ליהושע. המסורת התנאית הזאת, היינו קדומה מימי התנאים, אומרת: ״כשם שעמדה לו חמה״ ״ליהושע״, בסיפור מלחמתו בכנענים, ״כך עמדה לו חמה למשה״ ״וגם לנקדימון בן גוריון״, שהוא חכם, סליחה שהוא איש ידוע מתוקפת הבית השני. יהושע מניין יהושע ״עמדה לו חמה״. קראתי פסוק, פסוק מפורש. נקדימון בן גוריון גמרא, סיפור שלמדנו ולא נכון להאריך פה בכל מקום, יש סיפור כזה על השמש שעמדה לנקדימון בן גוריון. אך השאלה היא למשה מנלן, מניין לנו שגם למשה עמדה השמש? "אתיא", הדבר הזה בא מן המילה אחל, מן המילה אחל שמופיעה בשני מקומות. כתוב כאן לגבי משה, ״אחל תת פחדך״ וכתוב שם בספר יהושע ״אחל גדלך״. העובדה שבשני המקומות מופיעה המילה ״אחל״ מספיקה למדרש זה נקרא גזירה שווה ללמוד דבר מדבר וכשם שליהושע עמדה השמש עמדה גם למשה. >> כאן המסלול הוא הפוך כמובן. לא ממשה ליהושע אלא מיהושע למשה וניכר, תסלח לי, שהתירוצץ הוא קצת דחוק הרצון שלא תתגמד חלילה דמותו של משה לצד דמותו של יהושע שעשה נס כזה גדול חייבה דרך למצוא דרך ולייחס נס שכזה למשה. והרי חז״ל גם אמרו שפעמיים עמדה >> והראייה, והראייה שרבי יוחנן מוצא פירוש אחר או ראייה אחרת לכך. רבי יוחנן אומר לא זה בא ״אתיא״ מהמילה ט׳ ו-ט׳. כתוב כאן במשה ״אחל תת פחדך״. כתוב ביהושע ״ביום תת״ ״ה׳ את האמורי לפני בני ישראל״. כך שבעצם הרעיון הוא העיקר ולא דרך ההוכחה וסלחתי לך על כך שאתה הערת על הדברים האלה אבל חז״ל עמדו על הקשר משה יהושע וזה מה שחשוב בהקשר הזה שלנו. >> ואכן בסיומה של פרשת חציית הירדן ״ביום ההוא גידל ה׳ את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אותו כאשר״ ״יראו את משה כל ימי חייו״. מזכיר קצת את סיומה של פרשת קריאת הים בספר ״שמות״ כאשר ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. אז כאן ממשה ליהושע. >> ויחד עם זה מאוד מעניין למרות כל הקשרים האלה מפעם לפעם חז״ל חשו שאסור להגזים בהעלאת דמותו של יהשוע כדי לעשות בכל זאת הבדל בין המורה לתלמיד, הנביא הגדול לבין ממשיכו. ואחת הדוגמאות זה התלמוד הבבלי ״בבא בתרא״ שמספר על כך שהאלוהים מצווה על משה לברך את יהושע, ״ונתתה מהודך עליו״ עומד המדרש על כך שמדובר ״ונתתה מהודך עליו״ כלומר לא את כל הודך אלא חלק מהודך. וזקנים שבאותו הדור, אנשים שזכו לראות גם את משה וגם את יהושע אמרו ״אם פני משה כפני חמה״ מבהיקה, ״פני יהושע כפני לבנה״. עדיין מאור שנותן אור אלא האור הוא לא האור שלו, זה האור שמשתקף מאור השמש. ״אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.״ ירידת הדורות כי בכל זאת משה הוא השמש, יהושע הוא רק החמה. >> אגב חז״ל ידעו שאור הלבנה הוא השתקפות של אור החמה או שאתה עם הידע הגדול שלך באסטרונומיה מביא לנו עניין זה? >> אני מניח שהם ידעו, אני מניח שהם ידעו מן הסתם בעולם הקדום ידע. אבל גם אם לא כך, ההשוואה בין חמה לבין לבנה, בין משה לבין יהושע בקביעה שזו ירידת דירות. > וודאי. >> בושה וכלימה מעידה על כך שצריך היה בשלב כלשהו להקטין מעט את דמותו של יהושע שמא תגיעה לעוצמתה של משה או שמא אף תעפיל עליה. והנה עוד >> ובכל זאת, מצד אחד אנחנו מדברים על ניסיון לגימוד ומצד שני ניכר פה המאמץ ממש להציג את יהושע כמשה, שלושה פסוקים ביהושע פרק ה', ממש ערב הקרב הראשון בארץ, ערב הקרב על יריחו, "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא, והנה-איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו;" כן, זה אגב מלאכים בתקופה מאוחרת דווקא בספרות בית שני יותר מוצגים כך כמי שחרבם שלופה בידם. "וילך יהושע אליו ויאמר לו, הלנו אתה אם-לצרינו. "ויאמר לא, כי אני שר צבא אדוני עתה באתי; "ויפול יהושע אל פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו, מה אדוני מדבר אל עבדו. "ויאמר שר צבא יהוה אל יהושע, של נעלך מעל רגלך, יש הבדלי נוסח קלים בין יהושע לבין שמות פרק ג', אותו פסוק על משה, "כי המקום אשר אתה עומד עליו, קודש הוא; ויעש יהושע, כן. באמת כל הקטע הזה נברא אך ורק כדי שוב להציג לנו שכאן מתחילה שליחותו הגדולה של יהושע ככובש כשם ששליחותו של משה התחילה בהר חורב, אז גם כאן צריכים להאמר לו אותם הדברים שנאמרו למשה. >> יחד עם זה שמנו לב שקודם נאמר של נעלך מעל רגליך, דוגמא לניסיון לצייר את הציור הזה, ואילו בספר שמות שכבר הזכרת, "וירא השם כי סר" משה "לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני: "ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא: יש להניח שההבדל הוא לא הבדל אדיר. >> בחלק מנוסחי המקרא יוצרים זהות בין שני הכתובים הללו. >> בכל מקרה, חז"ל כדרכם לא התעלמו מן העובדה שאצל משה נאמר נעליך, בלשון רבים, >> וליהושע יש נעל אחת. >> [לא ברור] נעל אחת ומסתבר שפה דווקא להפתעתנו הורדת, השלת הנעל זה סימן של פחיתות, הוא לא של כבוד, כי כך אומר מדרש מאוחר בשם לקח טוב, "של נעליך מעל רגלך" נאמר למשה, "וביהושע כתוב של נעלך." למה? "לפי שמשה רבינו לא זכה בשני דברים." הוא לא זכה להיכנס לארץ ולא זכה שיעמדו בניו תחתיו, ודיברנו כבר על הורשת התפקיד ממשה לבניו או ליהושע. אבל יהושע, אף על פי שלא היו לו בנים נכנס לארץ. השלת הנעל זה סימן לגריעותא. אם אדם מוריד את שתי נעליו אלה שתי בעיות שקשורות בחייו, שמשה נשאר בחו"ל ולא זכה ליורש. אמנם יהושע לא זכה ליורש בצאצאיו אבל לפחות נכנס לארץ. הנה פה דווקא התמונה היא נוטה לכיוונו של יהושע ולא לכיוונו של משה. המשחק משה ויהושע מורכב מאוד, אבל אין ספק שכותבי המדרשים שמו לב לזיקה שבין השניים. ועוד ארוע אחד, מלחמת העי. >> מלחמת העי וקבוצה של אנשים יושבת במארב ומחכה לאות לצאת ולתקוף. את אנשי העי, ואז אומר "אדוני אל יהושע נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה. "ויט יהושע בכידון אשר בידו אל העיר: וכאשר הוא עושה כן, אכן ניתן האות והאנשים פורצים מן המארב שועטים קדימה. כלומר נטיית הכידון היא אך ורק בחזקת סימן לאנשים. אבל כשאנחנו מגיעים לפסוק כ"ו, "ויהושע לא השיב ידו "אשר נטה בכידון, עד אשר החרים, את כל יושבי העי." וכאן בוודאי יש ניסיון להידמות למסופר על משה, בקרב נגד עמלק, שכל עוד הרים את ידיו גברו ישראל. המעניין הוא שפסוק כ"ו אינו מופיע בתרגום השבעים, >> בתרגום היווני לתורה. >> בתרגום היווני למקרא, וסביר מאוד שהוא נוסף על הסיפור ומשנה כאן את אופיו של הכידון אך ורק כדי לדמות את יהושע למשה. והנה עוד ארוע אחד, שוב יהושע ושוב משה. הפרק המסיים את ספר יהושע >> פרק מיוחד, שונה מאוד מכל מה שאנחנו מכירים, מפני שלפי הפרק הזה למשל עד הרגע שבו ניצב יהושע בשכם והעם עמו, ערב מותו של יהושע, עד הרגע הזה לפי תפיסת הפרק הזה עבדו עדיין אלילים, וזה הרגע שבו העם התחייב שלא לעבוד אלילים, ונראה מה יקרה. "ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם, כי אתם בחרתם לכם את אדוני, לעבוד אותו "ויאמרו, עדים. ועתה, הסירו את אלוהי הנכר אשר בקרבכם; והטו, את לבבכם, אל אדוני, אלוהי ישראל. "ויאמרו העם, אל יהושע: את יהוה אלהינו נעבוד, ובקולו נשמע." נו, ואין מי שלא רואה את הדימיון בין הדברים הללו לבין שמות פרק כ"ד פסוק ז' "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם "ויאמרו כל אשר דיבר אדוני נעשה ונשמע." אגב, ביהושע זה ממש הרחבה, פירוש, מה זה נעשה ונשמע, נעשה זה נעבוד ובקולו נשמע. >> מה ייחודו של פרק כ"ד באמת? הוא כל כך שונה משאר פרקי הספר הזה. >> הוא שונה בכך שקודם כל, אכן עד אותו רגע עבדו אלילים, בכל מקום שהיו עבדו אלילים, במצרים עבדו אלילים, מה שמנוגד מאוד לכל ממה שאנחנו יודעים מסיפור יציאת מצרים רק יחזקאל פרק כ' שותף לתפיסה הזו, ודבר נוסף, הנה בהמשך הפרק אנחנו ניווכח שיהושע נותן כאן תורה לבני ישראל, תורה בארץ. ומה מקומוו של מתן תורה בסיפור הזה? >> נתקדם לשלב הבא. >> מתן תורה ספר שמות. >> מתן תורה בספר שמות ועכשיו נראה את מתן תורה בספר יהושע. "ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חוק ומשפט בשכם." והרי זה ממש שוב ראו את הפסוק מסיפור מרה, מי מרה מספר שמות "ויצעק אל אדוני", מדובר במשה, "ויורהו אדוני עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו." ממש אותו ביטוי של לשים חוק ומשפט, וכאן יהושע נותן חוקים בארץ. אם הדגשנו בעבר שכל החוקים כולם ניתנו במדבר ויש טעם לדבר, שהכל ניתן בטרם הכניסה לארץ, פה תפיסה שונה לחלוטין, יהושע נותן תורה ויהושע נותן תורה בארץ, בשכם במקום הקדוש הזה לבני ישראל. >> האם יהושע מזכיר בנאום האחרון שלו את מתן תורה בסיני? >> לא, בהחלט לא. כל מה שנאמר באותו פרק על ימות המדבר ותשבו במדבר ימים רבים. כלומר, התעלמות מוחלטת, כאילו יש לנו כאן מסורת מתחרה במסורת מתן תורה בסיני. >> ושכם מול סיני גם זו וודאי מסורת מתחרה. >> בוודאי. >> מורכב ביותר. ואז באמת מסופר שם על יהושע, >> "ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים, "ויקח אבן גדולה, ויקמה שם תחת האלה", הגרסה בתרגומים, האלה, הרבה יותר הגיוני אשר במקדש אדוני. >> כלומר, בשכם היה מקדש ויש שם איזה עץ מפואר, >> נכון. >> איזה מצבה מתחתיה. ומשה כותב דברים בספר תורת אלוהים. יהושע כותב דברים בספר תורת אלוהים. תמוה עד מאוד, כמובן למי שמכיר את סיפור התורה כולה, הפרק הזה הוא בעייתי. >> כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להאזין, גם, כפי שכבר אמרנו לקולם של היובלים הדקים. כלומר, הזרם המרכזי של המסורת משתק את כל המסורות הסוטות, משתדל אולי להתעלם ואפילו להיפתר מהן אבל פה ושם הן מוצאות דרכן, המסורות הללו, אל פני השטח, וזו דוגמא נפלאה לכך, יהושע כמשה, יהושע נותן תורה לישראל בשכם. >> ברור לנו שחז"ל התקשו מאוד עם התפיסה הזאת שמתעלמת מתפקידו של משה ומתורת משה, ולכן בוא נראה איך התלמוד הבבלי יוצא בשלום מן המשפט ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים. על המילים האלה יש ויכוח או מחלוקת, "פליגי בה", שורה שנייה, "רבי יהודה ורבי נחמיה. "חד אומר" מה כתב משה בספר תורת האלוהים? "שמונה פסוקים." ועל זה דיברנו. שמונה פסוקים אחרונים שבתורה שמספרים על מות משה, הם מעשה ידי יהושע. אבל חד אומר, שיהושע כתב את ערי מקלט. וזה קשה ביותר. וממשיך התלמוד ואומר "בשלמא", היינו 'זה בסדר' "למאן דאמר" שמונה פסוקים. זה בסדר למי שאומר שמשה הותיר שמונה פסוקים ליהושע, זה שכתוב בספר תורת האלוהים יהושע כתב בספר תורת אלוהים שמונה פסוקים. אלא למאן דאמר ערי מקלט? איך אפשר להבין שכתיבת ערי המקלט זה בספר תורת אלוהים? הרי בספר תורת אלוהים משה מתקן הבבלי את המסורת. "הכא קאמרינן" זה לא ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים אלא ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלוהים. משה, יהושע העתיק מספרו של משה. גם אתה רואה כאן בקושי הגדול של המדרש לצאת בשלום מן הקושייה הגדולה הזאת, שמחקר המקרא מן הסתם פותר אותה בנקל בקביעה שיהושע כ"ד מציג את יהושע כדמות אדירה ומתעלם למעשה מחלקו של משה בכל סיפור יציאת מצרים. וסוף הדרך? >> סוף הדרך, "ויהי אחרי הדברים האלה, וימות יהושע בן נון עבד אדוני" והבטחתי לכם שקראנו בפרק א' שאותו תואר של משה עבד אדוני ינתן גם ליהושע בסוף הסיפור, והוא מת בן 110 שנים. הגיע לימיו של יוסף אך לא לימיו של משה. "ויקברו אותו בגבול נחלתו בטמנת סרח אשר בהר אפריים, "מצפון להר געש." >> והנה העובדה שלפחות בנקודה הזאת של הגיל, יהושע שונה ממשה, נוכל כעת לעבור למדרש מפורט ביותר, מדרש תנחומא, שמביא רשימה ארוכה מאוד של דברים המקבילים בין משה לבין יהושע, לא אנחנו חשנו בזה לראשונה ולא המחקר המודרני, בין השאר גם נדון בשאלת גילו של יהושע באחרית ימיו. אומר המדרש, "זה שאמר הכתוב: כבוד חכמים ינחלו", על מי מדובר כאן? "זה יהושע שירש כבוד ממשה רבינו, "שאמר לו הקדוש ברוך הוא כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. עכשיו מתחילים לפרט, "למשה אמר לו הקדוש ברוך הוא של "נעליך מעל רגליך וליהושע ויאמר שר צבא השם אל יהושע של נעלך מעל רגלך. "משה כתוב בו אז ישיר משה ובני ישראל", 'שירת הים', "ויהושע "אז ידבר יהושע לשם ביום תת השם" וכולי וכולי, זה שירת הניצחון של יהושע, שניהם שרו והמילה אז מופיעה בשניהם. "משה הוציאם ממצרים ויהושע "הכניסם לארץ. משה הרג לסיחון ועוג ויהושע שלושים ואחד מלכים. "משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק", על כך כבר דיברנו, "שנאמר והיה כאשר ירים משה", את ידיו, "ואין ירים אלא לשון שהעמיד גלגל חמה", מניין? "שנאמר", בחבקוק פסוק מאוד קשה, "רום ידיהו נשא שמש ירח עמד זבולה", כאשר משה נשא את ידו למרום השמש והירח עמדו. אין ספק שחבקוק לא דיבר על משה, אבל המדרש משתמש בפסוק הזה מקשר בין נשיאת ידיים, לבין עצירת שמש. "ויהושע כן", כמובן, "שנאמר", בדברי יהושע, "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. "משה בנה מזבח שנאמר ויבן משה מזבח, "ויהושע כן שנאמר אז יבנה יהושע מזבח. "משה כתב את התורה שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויהושע כן "ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים." על כל זה כבר דיברנו. "הרי בכל",כלומר בכל דבר הם זהים, "אבל אין אנו מוצאים שהיו שנותיו כשנות משה רבינו, "שמשה כתוב בו ומשה בן 120 שנה במותו "ויהושע נגנז בן 110," נגנז זה לשון יפה לנלקח לעולם אחר. "ולמה פחתו לו עשר שנים?" שאלה של המדרש, אם הוא כל כך דומה למשה מדוע לא זכה להגיע לגילו של משה, "בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים", בגלל עשר מילים מיותרות שאמר יהושע לפני משה. "ויען יהושע בן נון" זה מילה אחת, "משרת משה מבחוריו "ויאמר אדוני משה כלאם", עשר מילים. >> לא את כל המילים האלה הוא אמר, אבל לא חשוב. >> עשר המילים מופלאות שאמר, זה נכון, "לפיכך פחתו לו עשר שנים." אני רוצה להזכיר שהפסוקים האלה הם חלק מסיפור נבואתם של אלדד ומידד, כאשר אותם שני הזקנים מתנבאים במחנה. יהושע רץ אל משה, משרת את משה ואומר לו "אדוני משם כלאם", מציע לו גם לכלוא אותם, להשים אותם במאסר על חוצפת נבואתם או כל דבר אחר, "לפיכך "פחתו לו עשר שנים." למה? "מכאן את למד שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו, "שכל המורה דבר לפני רבו", היינו נותן לרבו הוראות, הנחיות כיצד לנהוג, "או אפילו אינו מורה "אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי, שנותיו מתקצרות." זה לקח כמובן לעולם חכמים שעל ידו הלקח שמור >> להפחית את התלמידים שלהם. >> להפחית, לא לשמור על המעמד של המורה, במקום שהמורה מצוי אין תלמיד רשאי לומר דבר, לקבוע קביעות ואפילו לא למורה אלא אל כל אדם אחר. והנה יהושע שכאן מופיע על פי תפיסת חז"ל כתלמיד מול רבו, כי גם המילה הלכה וגם המילה רע ותלמיד הם לא המילים המקראיות המתאימות. >> באוניברסיטה אנחנו דווקא מעודדים את התלמידים לחלוק עלינו. >> יפה ושיעריכו חיים טובים וארוכים, אבל בזה נענש יהושע. במדרש אחר פתרון תורה, הוא מזכיר דבר נוסף שמשום מה נשמט בתנחומא, "ראה כל מה שנעשה למשה "כן נעשה ליהושע", למשל, "משה קרע את הים ויהושע קרע את הירדן." ואולי נסיים את סיפור קורותיו של משה וזיקתו ליהושע, שוב, "כתוב ביהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך "והיה צריך יהושע לחיות ק"ך", 120, "שנה כמשה רבינו, "ולמה נתקצרו שנותיו עשר שנים?" התשובה אחרת, "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תאסף אל עמך, כלומר משה נצטווה לנקום במדיינים והודיעו לו שלאחר מכן ימות, "אף על פי שנתבשר בשורות מוות, לא איחר" משה "את הדבר אלא מזדרז". >> את המסורת הזאת כבר ראינו. >> קראנו, וישלח אותם משה, אותה ראינו כדוגמא למסירותו של משה לעם. "אבל יהושע", זה עוד לא ראינו, "אבל יהושע כיוון שבא להילחם עם 31 "המלכים בכיבוש הארץ אמר: אם אני הורגם מיד אני מת "כשם שעשה משה רבינו, מה עשה?", יהושע, "התחיל מעכב במלחמתם "שנאמר ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה. "אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עשית? הריני מקצר שנותיך עשר שנים. מה שיהושע ביקש לעשות לא עלה בידו ושוב ראינו פה תמונה שקצת מקטינה את יהושע בהשוואה למשה. אבל סה"כ ובזה נפרד מיהושע מראה על זיקה ברורה מאוד בכתיבת תולדות יהושע בזיקה למשה, לעיתים גם בכיוון ההפוך.
