[מנגינה] שלום, אנחנו בקורס "פני משה- דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל'. והיום שיעור שיחזור על המוטיב שחזרנו ואמרנו ואמרנו "אחד היה משה "ופנים רבות לו" ועל פי סדר הביוגרפיה של משה, הגענו לשלב שבו ניתן לתאר את קורותיו של משה מן הרגע שהוא חוזר למצרים לאחר ימיו במדין ועד היציאה ממצרים בראש עם ישראל אל המדבר והארץ הנכספת. צריך להבין שבשלב הזה קורותיו של משה ממש משולבים בקורות עם ישראל. אם עד הרגע הזה לידתו של משה, בריחתו למדין, חייו במדין, מעמד הסנה, הוא כמעט פועל כדמות יחידה, מרגע זה ואילך הוא חלק מסיפור מורכב מאוד שגם עם ישראל וגם אהרון אחיו ממלאים בו תפקיד. ואנחנו נשתדל ככל שאפשר להתמקד בחלקים של משה בתיאור ההיסטורי הזה אף שלא תהיה לנו ברירה אלא מפעם לפעם גם לגלוש לדברים שקשורים לעם ישראל בכלל ותפקידו של משה כחלק מעם ישראל, היינו כמנהיג. ותחילת הדרך היא כמובן פגישתו של משה עם אהרון אחיו, דבר שהתורה מספרת בפירוט גדול שנאמר, אתה תקרא אולי? >> "ויאמר ה' אל "אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלוהים ויישק לו "ויגד משה לאהרון את כל דברי ה' אשר שלחו ואת כל האותות אשר ציווהו "וילך משה ואהרון ויאספו את כל זקני בני ישראל", כאן כבר רואים את הצד הלאומי, כן, כבר מראש זקני בני ישראל מעורבים בעניין, "וידבר אהרן את כל הדברים אשר דיבר ה' אל משה "ויעש האותות לעיני העם". זה מעניין מפני שכאשר משה קיבל את האותות מאלוהים הרושם שלנו היה שמשה הוא שיעשה את האותות והנה כאן אהרון עושה את האותות. >> הכוונה לאות הנחש, לדם וליד שמצטרעת. >> כן והשאלה היא מדוע אהרן הוא שעושה את האותות ולא משה ויכול להיות שפה אנחנו כבר עדים לאיזו תחרות או לאיזו מסורת שדיברה על תחרות בין האחים האלה, תפקידו של משה מול תפקידו של אהרן, למי ניתנת יותר תהילה לזה או לזה. מכאן ואילך נמשיך לעקוב אחרי חלוקת התפקידים בין משה ובין אהרן. >> בוא נזכור, אבל נזכור דבר חשוב, אהרון הוא מבוגר ממשה והדגם המקראי בדרך כלל נותן לבן הצעיר יותר בסופו של דבר העדפה על אחיו הבכור. >> אם כי פה מדובר בשני אנשים זקנים אבל נכון. >> גם בגיל 80, 83, עדיין תחרות בין האחים, אני חושב שכדאי שנהיה מאוד מודעים לעובדה שיחסי משה ואהרן שנראים פה די תמימים כנראה מסתירים דבר הרבה יותר עמוק כפי שנראה בהמשך. >> אבל העיקר "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עוניים וייקדו וישתחוו". >> כנראה שהוא העלה גם פה שאלה מעניינת שמיד נראה אותה, מדוע העם האמין? הוא מגיע לפתע מן המדבר. >> נו, ראו אותות, ראו אותות. >> ראו אותות אבל משה כבר 40 שנה או כמה שנים לא היה חלק מהתרבות של עם ישראל, ספק אם דיבר כבר בשפתם והוא היה לבוש כמדיני, לפתע הוא מופיע והעם מאמין, נראה איך הדברים יתבהרו. >> אותות, אותות עושים את שלהם. ראה נא מה עושה מדרש התנחומא, אחד המדרשים לדעתי הרגיש יפה שיש איזה מתח פנימי בין אהרן לבין האחים ולכן הוא אומר כך "משה ואהרן נאמר עליהם הנה מה טוב ומה נעים "שבת אחים גם יחד", איזה הרמוניה נפלאה ביניהם, "שהיו אוהבים ומחבבים זה את זה, "שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה", כלומר משה הוא ראש העם ואהרן הוא הכוהן הראשי, "לא שנאו זה את זה אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה" >> כן, המאמץ גדול להדגיש זאת מעיד שמאחורי זה מסתתר משהו. >> "תדע לך "שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו של פרעה "אמר משה כל השנים הללו היה אהרון אחי מתנבא" הוא היה הנביא במצרים, "ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי "ויהיה מיצר?", הוא יצטער, "לכך לא היה רוצה לילך", זה היה אחד ההסברים מדוע משה סירב ללכת כדי לא לפגוע בכבודו של אחיו. "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אכפת לאהרן בדבר הזה לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח". אני חושב שהמדרש הרגיש יפה במתח הקטן שמסתתר כאן בסיפור בין שניהם וההמשך של הקטע, "תדע לך", ראיה, "שאמר לו", אלוהים למשה, "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו אינו אומר 'שמח בפיו', כלומר כלפי חוץ, הוא לא אומר 'שמח בלבד אלא שמח בליבו", >> פיו וליבו שווים. >> שמחה אמיתית. "כיוון שאמר ליה כך קיבל עליו לילך", ללכת. "מיד נגלה הקדוש ברוך הוא על אהרן ואמר לו לך לקראת משה "הווי" זה פירושו של פסוק בספר שיר השירים, "מי יתנך כאח לי", למה הכוונה? "כמשה ואהרון "אמצאך בחוץ אשקך "ויפגשהו בהר האלוהים ויישק לו", הם הדוגמה האידיאלית לשני אחים שאוהבים זה את זה, שמחים זה בשמחת זה וכנראה יש דברים בגו כפי שנראה עוד בהמשך הדרך. הסבר אחר מדוע משה סירב ללכת בגלל כבודו של אחיו, חיבור אחר של חז"ל, אבות דרבי נתן, "חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחוכמה ובמניין", זה מאמר ידוע. >> במניין, היינו בשנים. >> מי שגדול בחוכמה ובשנים. זה פרקי אבות והמדרש אומר "זה משה שנאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר "דיבר ה' אל משה. וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן? הווי אומר משה, הרי משה שמע מפי הגבורה "ואהרן שמע מפי משה. אלא כך אמר משה "אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני ועומד שם? לפיכך אמר לו לאהרן "דבר ולכך נאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דיבר ה' אל משה". באמת היחסים בין השני האחים הם יחס של כבוד, אהבה הדדית, ההדגשה של המדרש כפי שאמרנו כנראה אומרת דרשני. >> האם אבל אני אטעה אם אני אומר שמנצלים כאן את הטקסט המקראי גם כדי ללמד דרך ארץ, כיצד להתנהג? >> אני מניח שזה כלל בספרות חז"ל. סתם לומר דבר אם אין לו איזה ערך חינוכי או אקטואלי אין ספק אבל במקרה הספציפי הזה זה גם משתלב בשאלה של הבנת הזיקה בין משה לבין אהרון. והנה שאלה שעוררתי קודם, מסתבר שהמדרש היה ער לה, מדוע העם האמין לבשורה שבפי משה? האותות זה לא מספיק, גם במצרים, כפי שנראה בהמשך, כולם ידעו להפוך מטה לנחש ולהפוך מים לדם, זה לא הדבר המאוד מרשים. ועל זה אומר מדרש iii דבר מופלא. הוא עומד על העובדה שבשפה העברית יש רק 5 אותיות סופיות, מ״ם, נו״ן, צד״י, פ״א ו-כ״ף, אין לנו ק' סופית, אין לנו שי״ן סופית, אין לנו תי״ו סופית, בניגוד לערבית דרך משל שיש לה מספר אותיות סופי גדול יותר, ועל זה אומר רבי אליעזר שיש סודות, מאחורי האותיות הכפולות יש סודות, "רבי אליעזר אומר חמישה אותיות", חמש אותיות, "שנכפלו בכל האותיות שבתורה כולם לסוד גאולה", כל אחד מהכפילות מסתירה איזה סוד. הכפילות של כ״ף זה משהו שקשור לאברהם אבינו שנגאל כשדים ודילגנו על הדרשה שמוכיחה שכ"ף כ"ף זה גאולת אברהם 'מאור כשדים', מן השריפה הגדולה שהושלך אליה בידי המלך נמרוד לפי המדרש. מ"ם מ"ם זה גאולת יצחק שנגאל מידי הפלישתים שביקשו לפגוע בו, נ"ון נ"ון זה גאולת יעקב אבינו שנגאל מעשו שביקש לפגוש בו ומן המלאך שביקש לפגוע בו, פ״א פ״א לענייניו זו גאולת מצרים ״בו נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר ״פקוד פקדתי״, הכפילות של הפ״א. כפי שנראה מיד בהמשך זה היה הסימן שמזהה את הגואל האמיתי. לו בא אדם ואומר ׳הושע הושעתי׳ לא היו מאמינים לו, לו היה אומר ׳שחרור שחררתי׳ לא היו מאמינים, ׳פקוד פקדתי׳ זוהי מילת הקוד ועל פיה זיהו את הגואל האמיתי ואגב צד״י צד״י, לא צדי״ק צדי״ק כמו שאנחנו נוהגים לומר, ״בו עתיד הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכויות״, כלומר זה עוד לעתיד לבוא, נישאר בפ״א פ״א. פ״א פ״א זה סימן הגאולה האמיתית במצרים, ׳פקוד פקדתי׳. והנה השדות האלה כ״ף, פ״א וכו׳ ״לא נמסרו אלא לאברהם אבינו״, מתי? בברית בין הבתרים, ״ואברהם מסרן ליצחק ״ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר את סוד הגאולה ליוסף ״שנאמר״, דברי יעקב ליוסף, ״אלוהים פקוד יפקוד אתכם״, הנה הפ״א פ״א, ״ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו״ וגם הוא ״אמר להם פקוד יפקוד אלוהים אתכם ״ואשר״, אחיו של יוסף, ״מסר את סוד הגאולה לסרח בתו״ ופה עלינו על איזה דמות חדשה שעוד נעסוק בה הרבה, איזו אישה עלומה, סרח בתו של אשר, אבל היא ידעה את סוד הגאולה, והנה כאשר ״באו משה ואהרן אצל זקני ישראל ״ועשו את האותות לעיניהם הלכו״, הזקנים, ״אצל סרח בת אשר ״אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך״, מים, דם, נחש, ״אמרה להם אין באותות ממש, אמרו לה והרי אמרת פקוד יפקוד אלוהים אתכם, ״אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים. ״מיד האמינו העם באלוהיהם ובשלוחו, ״שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ את עמו״. אני רוצה להזכיר לעצמנו ראינו תפקיד חשוב של נשים בסיפורי משה, המיילדות ואימו כמובן ואחותו ובת פרעה כפי שהמדרש קורא לה וציפורה. דיברנו על כל הנשים, מסתבר שעוד נשארה אחת, סרח ועוד ניפגש בה בסיפורי משה לכן נעצור כאן את הדיון בסרח, רק נזכור שבזכות סרח הסכים העם לקבל את נבואותו או את שליחותו של משה ולכן שאכן הוא השליח האמיתי של האלוהים ויצאנו ממצרים גם בזכותה של סרח. וכעת, כשהגענו לשלב הזה, משה הוא מנהיג שניסה בעת ובעונה אחת מול ארבע חזיתות. מצד אחד מול המצרים ובראשותם פרעה. מצד אחר מול השוטרים, שהם, >> פקידים. שוטר יודע לכתוב. "שתהו" באכדית- פועל שמשמעו כתיבה, השוטרים כן היו הפקידים, הרושמים, >> מטעם עם ישראל. >> כן. >> הם לא הנוגסים. >> לא. >> הנוגסים היו מצרים שהיו מעבידים אותם בפרך, והשוטרים היו בעלי תפקיד כלשהו מטעם עם ישראל. פרט לכך משה עומד מול עם ישראל כולו, ולא נשכח גם מול האלוהים. יש לו ארבע חזיתות שהוא נאבק בהן, אנחנו נראה כעת איך הוא עומד, מתמודד מול כל הארבעה, ונתחיל כמובן בפרעה. "ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה "כה אמר השם אלוהי ישראל שלח את עמי "ויחוגו לי במדבר." >> כן, אנחנו נוהגים לצטט רק את המילים שלח את עמי, אבל כאן מדובר בשלח את עמי ויחוגו לי במדבר, וזו הייתה בעצם הבקשה. לכאורה רק יציאה לחוג ולא יציאה לדרך שלא על מנת לשוב. >> ונדמה לי כפי שנראה בהמשך, שעד סוף הדרך, עד יציאת מצרים עצמה פרעה מאמין >> שהם רק רוצים חופשה של שלושה ימים לזבוח לאלוהיהם. >> שעם ישראל למעשה הולך לשלושה ימי חופשה לזבוח. בשום שלב לא נאמר שלח את עמי ויעלו לארץ כנען או כל דבר אחר. >> ברור. >> אבל כיוון שכבר עסקנו בשלח את עמי, אי אפשר שלא להזכיר את החשיבות של המשפט הגדול הזה, בהרבה מאוד הקשרים, ותחילה אולי נשמע את, שיר, שירם של שחורי העור, האפרו-אמריקאיים, ש- let my people go, שהוא אחד משירי היסוד של בקשתם לשחרור מחופש בכלל, אנחנו נשמע את זה בביצועו של לואי ארמסטרונג, >> נהדר. >> אחד מהזמרים הידועים מאוד של, >> לא רק זמר, מוזיקאי גדול. >> מוזיקאי גדול, כן. Go down, Moses, way down in Egypt's land, tell old Pharaoh !to let my people go [מוסיקה] When Israel was in Egypt land Let My people go Oppressed so hard they could not stand .Let My people go ,So the lord said, Go down Go down ,Moses way down in Egypt land Tell all Pharaohs to let .to let My people go .let My people go פרט לכך, let my people go, פרט לדרישה שלח את עמי, שבאה לידי ביטוי במקרה זה, גם בסרט הידוע של עשרת הדברות, >> ססיל ב. דה מיל. >> משה מצווה לפרעה שלח את עמי, יול ברינר, >> כאן לא רואים את קרחתו המרשימה של ברינר כי הוא iii מכסה את ראשו. >> בכל מקרה, מסתבר שהביטוי "שלח את עמי" מופיע גם על שטר הכסף הישן של עשרה שקלים, שטר גולדה כפי שידוע, כנראה מתקופתה החל המבצע הגדול של מלחמה למען יהודי ברית המועצות לשעבר, יש גם מטבע שלח את עמי שהוצא לכבוד הארוע הזה, בול שלח את עמי, שוב, תמיד שלח את עמי, בלי ויעבדוני, ואפילו הכרזה האנטי-סובייטית, let my people go, כאשר ניצלו, >> נראית כמו כרזה סובייטית למהדרין, כן? >> נכון, ניצלו את סמל החרמש והפטיש כדי לתת את האות go, >> נפלא. >> וזה רעיון מאוד נפלא אבל נחזור לעניינינו, הדרישה של משה ואהרון מפרעה, שלח את עמי. ובכן נחזור לטקסט המקראי. אחרי שעסקנו לרגע בשלח את עמי והדגשנו >> ויחוגו לי במדבר. >> שעם ישראל ביקש לצאת, למדבר. תגובתו של פרעה "מי השם אשר אשמע בקולו "לשלח את ישראל. לא ידעתי את השם וגם את ישראל לא אשלח." והם מנסים להסביר לו. "ויאמרו אלוהי העברים נקרא עלינו," >> אגב, אלוהי העברים, בדרך כלל כאשר מציגים את עצמינו כלפי זרים, בין אם זה בסיפור יציאת מצרים למיניהו, ובין אם זה אחר כך ביחסי ישראל והפלשתים, שם נהוג להשתמש במושג עברים לאפיין את עם ישראל. >> גם יונה, אני חושב, אל המלאכים בים, >> נכון. >> "אלוהי העברים נקרא עלינו, נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה להשם אלהינו." הנה, זה הבקשה. >> כן. >> הליכה של שלושה ימים כדי לזבוח, "פן יפגענו בדבר או בחרב." הוא אל נוקם. אם לא נעשה זאת, אם לא נמלא את החובה הדתית, הוא עשוי לפגוע בנו. תן לנו שלושה ימי חופשה כדי לזבוח. "ויאמר אליהם מלך מצרים, למה משה ואהרון תפריעו את העם ממעשיו. "לכו לסבלותיכם. >> כמובן שהם רצו שלושה ימי חופשה לכאורה כי אם ילכו שלושה ימים במדבר, המרחק כבר מספיק גדול שיוכלו להמשיך משם ולברוח, ופרעה לא ישיג אותם אם ינסה לרדוף אחריהם. >> פה יש לנו קצת תכסיס, הערמה, >> כן. >> שלא לומר אי אמירת אמת. >> נכון. >> אבל המדרש לא יכול להסתפק בתיאור הכל כך קצר של מפגש משה ואהרון הראשון, וראה כעת תיאור ערוך מופלא מאוד, דמיוני מאוד, מה בדיוק ארע, >> בעיקר אם המדרש לא יכול לסבול את הזלזול של פרעה בבני ישראל. >> כמובן, אבל גם פירוט הספרותי. >> כן. >> אמר רבי חייא בר אבא "אותו היום" שמשה ואהרון באו לפרעה, "יום פרוזבוטי של פרעה היה." זו מילה יוונית, שפירושו קבלת השגרירים. שגרירי האומות השונים היו מגיעים אל פרעה להביא לו מתנות של כניעה למלך הגדול. "ובאו כל המלכים כולן לכבדו, "והביאו דוראות של עטרות". דוראות- מתנות. >> נכון. >> מתנות של עטרות. "והיו מעטירין אותו שהוא יום קוזמוקרטור." קוזמוקרטור כמובן מלך העולם. >> בורא עולם. >> בורא עולם. בכל מקרה, זה התפיסה של פרעה בעולם הקדום, וכל המלכים כיבדו את היותו גדול העולם והביאו לו מתנות, "והביאו" אפילו, "אלוהיהן עמהן." כל אחד בא עם הפסלים ואלוהיו. "משעיטרו אותו, היו משה ואהרון עומדין בפתח פלטרין של פרעה" בבית הארמון. "נכנסו עבדיו ואמרו, שני זקנים עומדין על הפתח. אמר להם >> יעלו" יכנסו. >> "כיוון שעלו, היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו, "או שמא יתנו לו כתבים," איזה מכתבי התרפסות, "ואף לא שאלו בשלומו. "אמר להם מי אתם? אמרו לו שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו. מה אתם מבקשים? "אמרו לו כה אמר השם שלח את עמי." >> מעניין שכאן בלי התוספת iii. >> "אותה שעה כעס ואמר מי השם אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל. "לא היה יודע לשלוח לי עטרה? אלא בדברים. אתה רק מדברים. "אתם באים אליי. לא ידעתי את השם, וגם את ישראל לא אשלח. "אמר להם, המתינו לי עד שאחפש בספר שלי." >> נפלא. >> "מיד "נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלוהיה, יש לו שם ספריה. >> ספריה. >> ספריה של אלוהים. "התחיל קורא אלוהי מואב, אלוהי עמון, אלוהי צידון, "אמר להם חיפשתי את שמו בבית גנזי, ולא מצאתי אותו. "אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה, "יצא הכהן חוץ למדינה", עזב את העיר, "הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות." כזכור לנו, בית קברות הוא מקום שבו כהן לא ידרוך. "התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם "לא ראיתם בכאן רבי", האם לא ראיתם פה את אדוני? "אמרו לו רבך לאו כהן הוא? "אמר להם הן. אמרו לו שוטה, מי ראה כהן בבית קברות?" בלשון אחרת מה אתה מחפש את אלוהי ישראל ברשימות שבהן אלוהי מואב, אלוהי עמון ואלוהי צידון. >> כן. >> "כך אמרו משה ואהרון לפרעה. "שוטה דרכן של המתים לתבען בין החיים שמא חיים אצל המתים?" לשון אחרת אדם שמת ולא יודע שמת, אתה תחפש אותו בין החיים. אבל אדם שברור שהוא מת מה אתה מחפש שם את החיים? "אלוהינו חי הוא. אלו שאתה אומר מתים הם, אבל אלוהינו הוא אלוהים חיים "ומלך עולמם. אמר להם," ופה הוא בודק במחשבה של מלך קדום, "בחור הוא או זקן? הוא כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? "כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? "אמרו לו אלוהינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם "והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים, אמר להם ומה מעשיו, "אמרו לו מטה שמיים ויוסד ארץ, קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים, ומשבר סלעים, קשתו">> נפלא. >> "אש," >> אנתולוגיה מאוד מרשימה. >> "קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים" דילגנו, דילגנו על >> כן. >> "אמר להם מתחילה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם ואני בראתי עצמי ואת נילוס. "שנאמר ביחזקאל, לי יאורי ואני עשיתני". שזה, נדמה לי, >> עשיתני. >> עשיתני. >> בדקת? >> כן. וזו נבואה שיחזקאל מדבר אל פרעה מלך מצרים, שמתגאה וטוען שהוא גם בורא היאור, וגם עשה את עצמו. "השיבם אלוה "שלכם איני יודע מי הוא שנאמר מי השם אשר אשמע בקולו." עכשיו מדרש. "אמר לו הקודש ברוך הוא רשע מי השם אמרת? במי "אתה לוקה," גימטריה. מ-40, י-10, סך הכל 50, "הם נ' 50 המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים", ועוד נגיע אל הקביעה, שבים סוף מספר המכות היה גדול הרבה הרבה יותר, מאשר המספר המקורי. >> ומי שמכיר את ההגדה של פסח מכיר את הדרשה הזאת, אבל עוד נגיע לכך. >> נכון.
