[אין_אודיו] שלום. אנחנו בקורס "פני משה", דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל, קורס שמטרתו להראות למעשה שאם כי אחד היה משה, פנים רבות לו. ועד היום הזה עסקנו בסיפורים שעסקו באירועים לפני לידתו של משה, ארועים שארעו בזמן לידתו, בילדותו וגם בשלושה סיפורי החניכה שבהם הוא למעשה אט אט התקדם לקראת תפקידו כמנהיג עם ישראל. שלושה סיפורים: הסיפור על הריגת המצרי, הסיפור על הניסיון להפריד בין שני עברים ניצים ובסוף הסיפור השלישי שעסק בסיפור משה המגיע אל מדין ובנות יתרו. הנושא הפעם יעסוק, השיעור הפעם יעסוק בנושא של משה הרועה והקדשתו בין פניו של משה, אחד מהם היותו רועה ולכך נקדיש את מרבית השיעור של היום אך נחזור חזרה אל הסיפור האחרון בסיפורי החניכה, סיפור מפגשו עם בנות יתרו. >> כן, עסקנו כבר בסיפור הזה, סיפור בנותיו של יתרו, המפגש ליד הבאר ומפגשים אחרים ליד הבאר. הזכרנו מפגשים שהיה להם במידה זו או אחרת רקע רומנטי, אבל עכשיו אנחנו רוצים להתמקד בחלק השני. בנות יתרו שבות הביתה ומספרות לאביהן על האירוע >> רעואל, רעואל. לא יתרו. >> כן, הוא נזכר פה בשם רעואל ואנחנו אחר כך נראה מה הקשר בין השם רעואל לשם יתרו שיופיע מיד בסיפור הבא. יתרו תמה לדעת מדוע שבו בנותיו כה מהר הביתה והן מספרות על האיש המצרי, על אותו זר שנראה כמצרי שהצילן והוא בעל נימוסים אותו יתרו, רעואל. "למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם", והנה משה יבוא הביתה ויזכה בציפורה, בתו של רעואל יתרו לאישה. עד כאן הסיפור, ממש אין שום ניצול של המימד הרומנטי, מאוד מתסכל אותי העניין, אבל זה מה שיש. >> זה יתוקן בהמשך. ולגבי ויואל? >> כן, ויואל כאן הסכים. >> נענה לבקשתו. אני מדגיש את העניין כי מאוחר יותר נראה פירוש אחר, מדרשי למילה ויואל. ובכן, אם הגענו ליתרו בוא נאמר משהו על יתרו. הנה תמונה מפורסמת מסרט קלאסי משנות ה-50, ססיל ב. דה-מיל על >> עשרת הדיברות. >> עשרת הדיברות, דמותו של יתרו ומשה. מכל מקום נעסוק ביתרו כעת כחלק מדיוננו באנשים שהקיפו את משה והקדישו מזמנם ומכוחם לפיתוחו ולהעצמתו. תחילה כדאי לזכור שיתרו בסיפורי משה מופיע, לפי המדרש, הרבה להופעתו של משה במדין. על פי המדרש, כאשר פרעה מתייעץ עם החרטומים, עם חכמיו, הבה נתחכמה לו, מה נעשה לעם ישראל פן ירבה? אנחנו חוזרים לשמות פרק א', טוען המדרש, מדרש שמות רבה שמלווה אותנו לאורך כל הקורס הזה, בשם רבי סימאי נאמר: ש"שלושה היו באותה עצה", שלושה יועצים היו לפרעה באותו זמן. בלעם, איך הגיע בלעם לכאן? גם בלעם יופיע בהמשך סיפורי משה, יתרו, מי שיהיה חותנו של משה ואיוב, דווקא. והנה בלעם יעץ להשמיד את העם וסופו שנהרג כידוע בהמשך ההיסטוריה. איוב שתק. הוא לא אמר דבר ונדון בייסורין, וזה מעניין. כאשר אדם רואה מעשה של עוולה ושותק אומר המדרש, הוא יענש על כך. בשעת גזירה קשה כגון זאת צריך היה איוב לדבר ולומר דברים בשבח העם או כדי להצילו. >> סוף סוף מצאו סיבה לייסוריו של איוב. >> אין ספק, אבל הלקח החינוכי פה הוא מאוד מאוד חשוב. אדם ששותק כשרואה מעשי עוולה יענש ואילו יתרו שברח משם ולא הסכים לשתף פעולה עם פרעה, בסופו של דבר שבתו נישאה למשה ובני בני בניו ישבו בלשכת הגזית שזה חלק מבית המקדש. יש פה מדרשי פסוקים שדילגנו עליהם. >> מפתיע אותי העניין של דווקא שברח מפני שמה ההבדל בין שתק או ברח? מדוע ברח טוב משתק? >> ברח זה ביטא את כך שהוא לא מסכים לעניין, מסתלק מן המקום. כך אני מבין את המדרש, אין לי פירוש אחר, אבל מכל מקום יתרו נכנס לביוגרפיה של משה כבר בשלב הזה ולפי מסורת אחרת שאותה כבר ראינו, יתרו היה אותו אחד שהציע, כאשר משה לקח את כתרו של פרעה, הוא זה שהציע להעמיד את משה למבחן, להביא לפניו את הגחלת ואז iii על כך כבר דיברנו בשעתו, כלומר יתרו מילא תפקיד משמעותי בחיי משה עוד כתינוק ואפילו לפני לידתו. והנה אולי הפתעה. הזכרנו בפגישה הראשונה את המחזה "יציאת מצרים" של יחזקאל הטראגיקן אבל לא הרחבנו בדבר וכדאי שנזכור כי הפעם נעסוק בו הרבה. מסתבר שבשנת כ-200 לפני הספירה, 200 שנה לפני הספירה, זאת אומרת לפני למעלה מ-2100 כמעט 100 שנה. יושב במצרים, כנראה באלכסנדריה, יהודי בשם יחזקאל, שום קשר לנביא יחזקאל, שכותב מחזות על דרך הטרגדיה היוונית ומספר מחזותיו היה כזה שהצדיק את הכינוי יחזקאל הטראגיקן שמופיע הרבה בספרות הקדומה גם היוונית וגם אבות הכנסייה. אחד המחזות שלו: המחזה ׳יציאת מצרים׳. >> שידועים לנו רק מציטוטים. >> ציטוטים משניים שהגיעו דרך אבות כנסייה ודרך סופרים יהודים הלניסטים ואחרים, אבל אפשר לשחזר את המחזה והוא בנוי כדגם המחזה היווני, יש בו 5 מערכות, כל מערכה מתחלקת לשני מחזות, יש מקהלה על הבמה. כלומר, ממש מחזה וזה מפעים לחשוב איזה ליל סתוי או ליל אביבי באלכסנדריה, אנשים נוהרים אל האמפיתיאטרון או תיאטרון ועליו באותיות ענק, הלילה פרימיירה "יציאת מצרים" של יחזקאל הטרגיקון. >> ומי כתב את הביקורת אחר כך? >> הוא מסכן. בכל מקרה עובדה שהוא נשאר ונזכר עד היום הזה ועוד מצטטים אותו במהלך ההיסטוריה. והנה במחזה השני של המערכה הראשונה מספר לנו משה על מפגשו עם בנות יתרו. >> התמונה היא ליד הבאר. >> התמונה היא ליד הבאר והציטוטים שהגיעו אלינו הם כזה, משה אומר: "הנה רואה אני שבע בנות אלה!" הוא צריך להודיע לקהל שהוא רואה אותן משום שהוא פונה אל הקהל, הוא מדבר אל הקהל. בגלל בעיה של אמצעי הגברה. >> שאני אשחק עכשיו את ציפורה? >> אתה רוצה להיות ציפורה? >> ודאי >> כל חייך. ובכן, אני אהיה משה. "הנה רואה אני שבע בנות אלה!" >> "הזר, הארץ כולה מכונה בשם לוב." כן מעניין מדוע דווקא לוב? >> אני חושב, ההיסטוריונים אומרים, החוקרים אומרים שבתקופתו של יחזקאל, סיני נמצאת בשליטה מצרית. אם משה רוצה לברוח מפרעה, הוא לא יברח מזרחה לאזור שנתון בשליטת מצרים אלא יברח אל האויב הגדול שזה במערב שזה לוב. כך שלפי התפיסה שלו, מאוד מעניין, הר סיני נמצא בלוב, זה לא רחוק מאוגנדה. כלומר, זה מחזיר אותנו לאירועים היסטוריים אחרים, זה מאוד מאוד מעניין. מכל מקום בוא נמשיך. >> ציפורה ממשיכה: "יושבים בה שבטים בני גזעים שונים, כושים" ולעניין הזה עוד נעסוק בו בהרחבה בהמשך. >> וסימן הקריאה הוא כמובן שלנו, לא של יחזקאל. עוד נחזור לזה. >> "אנשים שחורים. מושל הארץ אחד הוא, גם אדון וגם ראש צבא יחיד. "הוא מנהיגה של עיר זו וגם שופט את בני אנוש בתפקידו ככוהן, "והוא גם אבי ואביהן של אלה." כלומר, יתרו פה הוא שליט יחיד וכמו אנשים מסוימים בפוליטקה אחרת שמחזיקים ביותר מאשר משרד אחד, אלא בכמה וכמה משרדים, הוא גם המנהיג וגם השופט והוא גם הכוהן הוא הכל. >> והוא גם האבא שלי. כלומר, הגאווה שלה בהיותו בתו של יתרו היא משמעותית וחשובה המילה ׳הזר׳. היא בת המקום והוא אדם >> מצרי, כמו שהן אומרות כשהן שבות הביתה, ״איש מצרי הצילנו״ וכו'. >> אני רוצה לחזור ולומר זה טקסט בן למעלה מ-2,000 שנה וזה מרתק לראות כיצד הדבר הזה הוצג בשעתו. מכל מקום נמשיך לעסוק רגע ביתרו. ובכן, יתרו הופיע כבר ראינו בתולדות משה הצעיר עוד לפני לידתו והנה משה, העובדה שיתרו הוזכר גם כרעואל וגם כיתרו, הוראת המדרש וזה מדרש קדום ׳מכילתא דרבי ישמעאל׳ לשים לב לעובדה ששבעה שמות נקראו לו. כבר ראינו שמשה עשרה שמות ניקראו לו ודיברנו על החשיבות הגדולה של ריבוי בשמות. כאשר לאדם או למקום, ירושלים למשל, >> 70 שמות. >> או להבדיל התורה או להבדיל האלוהים, יש הרבה מאוד שמות זה מצביע על המורכבות משום ששם אחד זה פן אחד. >> במקרה של יתרו זה אפילו מוצדק כי הנה כבר ראינו את יתרו וראינו את יתר >> ראינו את רעואל. >> ורעואל ועוד נמצא את חובב ברבות הימים. כך שבוודאי שיש הצדקה כבר מתוך המקרא עצמו שמציג שמות שונים. >> כן, אבל אני חושב שלמספר שבע הגיעו כדי שיהיה מספר עגול. שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. הולך המדרש ומוכיח כל שם, חלקם רלוונטים לשיעור של היום, חלק נפגוש בהמשך. למשל, ״יתר הותיר פרשה אחת בתורה״. יש פרשה בתורה, פרשת יתרו. קשה להאמין, הכומר הזה, המדייני זכה לפרשה בתורה. אין פרשת משה בתורה, יש פרשת יתרו. >> הפרשה דווקא מכונה ׳יתרו׳ ולא ׳יתר׳ אבל נעזוב את זה. >> אבל הותיר פרשה, כלומר העמיד בצד פרשה אחת על שמו. ״יתרו יתר במעשים טובים״, עשה מעשים טובים מעוד ועוד. ״חובב היה חביב למקום. רעואל שהיה כריע למקום״. המקום זה כמובן אלוהים. ״חבר שנעשה כחבר למקום. פוטיאל שנפטר מעבודה זרה״. >> אה. אנחנו נראה מיד שזה לא כל כך "אה". ו״קני, שקינא לשמים וקנה לו תורה״. לא נעסוק בכל הקטע. >> לא, אבל באמת כדאי לומר גם לגבי פוטיאל וגם לגבי קני שקינא לשמים, שבשלב יותר מאוחר שניגע לשמות פרק י"ח נראה שאכן הוא מבטא איזו אמונה באלוהי ישראל, מה שמאוד מאוד חביב עלינו. שמישהו, שאינו משלנו, כן מבטא אמונה באלוהי ישראל, ואז יש סיכוי שגם אנחנו נאמין. >> בכל מקום, אגב, מעניין, אתה יודע, אני לא מכיר אדם בשם יתרו בעברית. אני שמעתי על ג'תרו, בעולם האנגלו... אבל לא מכיר יתרו. מעניין שהם הזה לא התקבל כשם מחייב. בכל מקום, אחרי התמונה הקטנה הזאת על מפגש משה ויתרו, נעסוק בעוד קטע מן המדרש. שוב, אני רוצה להזכיר לעצמנו, אנחנו עוסקים ביתרו עד הרגע שהוא נפגש במשה. בהמשך ההיסטוריה של משה ויתרו, נעסוק בהמשך. ובכן, המדרש, שוב שמות רבה, עומד על העובדה, שכהן מדין שולח את בנותיו לרעות את הצאן. הכהן ובנותיו, יש פה משהו, חריג. ואומר המדרש: "והלא הקדוש ברוך הוא שונא עבודה זרה ונתן," "מנוס למשה אצל עובדי עבודה זרה? אמרו רבותינו: יתרו כומר לעבודה זרה היה, "וראה שאין בה ממש," כלומר, שהיא חסרת ערך, "וביסר עליה," לגלג, בז לה. "והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה." לפני שמשה הגיע, הוא כבר החליט לתקן את דרכיו. "וקרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה שאני זקן בחרו לכם כומר אחר." "והוציא כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם. עמדו ונדוהו," "שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו," "ובקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו, לפיכך הוציא את בנותיו." יש פה הסבר למדרש, מדוע בנות של הכהן, שהוא אדם בעל מעמד גדול, חייבות לרעות את הצאן. >> בסדר. >> זה מה שאומר המדרש. שוב, יתרו מוצג פה כמי שמעצמו, לפני פגישתו עם משה, הבין את הדרך הנכונה ובחר בה. הנה עוד תמונה אחת שוב, משה, יתרו. כל צייר והביגוד שהוא מלביש את השניים. בוא נראה מה אומר פילון. נזכור כולנו, פילון, ההיסטוריון של המאה הראשונה לספירה, איך הוא מספר את הסיפור, אולי אתה תקרא? >> "חזרו הבנות לביתן ברוב שמחה וסיפרו מה שארען שלא כצפוי, "עד שהלך לב אביהן אחר הנוכרי. "אכן, גער בהן על שכפו טובתו לאמור: "מה ראיתן לעוזבו כאשר היה עליכן להביאו עמכן מיד ולהפציר בו אם יסרב? "המסיח דעתו מחסדים סופו שיחסרו לו מגנים." >> אני חושב שזה הלקח של הסיפור הזה. >> כן. "ועתה רוצנה חזרה, לכנה בחיפזון וקראנה לו... "מהרו ללכת ומצאו אותו לא רחוק בן הבאר, "מסרו לו את דברי אביהן ושידלו אותו שיבוא לביתן. "מיד התפעל האב ממראהו וסמוך לכך מאופיו- כי אנשי סגולה גלויים הם, "ואין צורך באורך זמן להכירם- ונתן לו לאישה את היפה בבנותיו. במעשה יחיד זה, "העיד על עצנו שהוא שלם במידותיו." >> הוא, זה יתרו? >> ודאי. >> והיפה בבנותיו זו ציפורה? >> הנה, בכל זאת נותנים לי משהו מהרומנטיקה, משהו שחסר לי כל כך בסיפור המקראי. כלומר, מה הייתה תחרות בין הבנות? כל אחת ביקשה להינשא? >> ודאי, ודאי, ודאי... >> יפה, מכל מקום נזכור, זה המאה הראשונה, פילון. >> וכמובן, הדמות של משה כאן כאיש מושלם, גם מראהו, גם אופיו. איש סגולה. רואים מיד שהוא כזה. כלומר, הוא לא סתם היה נותן את בתו לכל אדם שראה אותו בפעם הראשונה. אבל כל סגולותיו של משה נגלו לו מיד, ולפיכך נתן לו את בתו. >> ואני מזכיר לעצמנו שבעולם היהודי הלניסטי, גם פילון, גם יוספוס, מדגישים מאוד את מראהו של משה. משום שמנהיג חייב להיות גם בין השאר, יפה. הנה עוד תמונה אחת, זה מהסרט נסיך מצרים. הנה יתרו באמצע. משה וציפורה. ובזה אנחנו נפרדים מציפורה. >> וציפורה כושית. >> כושית, ועוד נחזור לכושית. אנחנו נפרדים מיתרו, ציפורה ומשה ברגע הזה ונחזור אליהם בהמשך ההיסטוריה, אבל באמת נחזור למה שהבטחנו לעסוק בו הפעם. משה הרועה. זה אחד מפניו של משה, והקורס שעוסק בפניו השונות של משה, חייב להדגיש תשומת לב למשה כרועה. אבל מסתבר, שההתחלה היא בעצם בדימוי של אלוהים כרועה. >> כן, אלוהים כרועה, רועה עמו. והנה כאן ממזמור ע"ח בתהילים, מזמור שמרבה לעסוק בסיפור יציאת מצרים. ועף על פי כן, עוסק ביציאות מצרים מבלי להזכיר כלל את דמותו של משה. הרועה כאן הוא אלוהים. "ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר". והנה המזמור הסמוך לו, מזמור ע"ט. כן, שוב, "ואנחנו," ואנחנו מדברים אל אלוהינו, מכירים בסמכותו. מבטיחים לספר את תהילתו, "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך," "נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהילתך". אלוהים הוא הרועה. >> הרועה, בה"א הידיעה, אבל, גם בני אדם יכולים להיות שליחיו כרועים. והזכרת הקטע על אלוהים כרוע ודאי מעלה בתודעה של הרבה מאיתנו, קטע מאוד ידוע מתוך הפיוט "ונתנה תוקף", שנאמר במנהגי כל העדות, ביום הכיפורים ובראש השנה, אם כי במקומות שונים בתפילה ובהדגשה אחרת. ובתוך הפיוט ונתנה תוקף, שלאחרונה מתגבש במחקר, העשרה שהוא נכתב כבר במאה השישית, על ידי הפייטן יניי, הארץ ישראלי יניי, בין השאר כאשר הוא מתאר את יום הדין הגדול, הוא מציג את אלוהים כרועה המבקר, הבודק, הבודק, את עדרו ומונה אותם. "כבקרת רועה עדרו. מעביר צאנו תחת שבטו." הצאן עובר והוא בודק אחד לאחד. "כן תעביר," פונים לאלוהים, "ותספר ותמנה ותפקוד," "נפש כל חי. ותחתך קצבה לכל בריותיך. ותכתב," "את גזר דינם." דימוי האנשים לעדר והאלוהים לרועה הבודק אותם, הוא עמוק מאוד במקרא, וממשיך כל הדרך, עד הפיוט וגם הלאה. אני חשוב שזה זמן לשמוע חצי דקה, מהביצוע המוזיקלי של הפיוט ונתנה תוקף >> יאיר רוזנבלום >> יאיר רוזנבלום וחנוך אלבלק מהגבעטרון. פיוט שקיבל עוצמה אדירה לאחר מלחמת יום הכיפורים. כאשר בית השיטה, שבו הוא כתב את היצירה, קיבוץ בית השיטה סבל פגיעה אנושה במספר החללים שבו, בפיוט הזה על כך שאנשים מי יחיה ומי ימות. "ותחתוך קצבה לכל בריותך." קיבל משמעות איומה באותו הקשר, כך שנשמע משפט קצר, איך הלחין יאיר רוזנבלום את הקטע הזה. [מוזיקה] "ובשופר גדול "יתקע, וקול דממה דקה ישמע, "ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה, "יאחזון, ומלאכים יחפזון, "וחיל ורעדה יאחזון, "ויאמרו: הנה יום הדין, "לפקד על צבא-מרום בדין כי לא יזכו בעיניך "בדין, וכל באי "עולם יעברון לפניך כבני מרון, כבקרת "רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו "וכל באי עולם "יעברון לפניך כבני מרון כבקרת רועה עדרו, "מעביר צאנו תחת שבטו כן תעביר ותספור "ותמנה ותפקוד נפש כל חי ותחתוך קצבה לכל בריה, "ותכתב את גזר דינם."