[אין שמע] שלום. השיעור השלישי בקורס פני משה, דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל, שהמוטו שלו הוא "אחד היה משה ופנים רבות לו", יעסוק הפעם במסורות סביב לידת משה בראשית דרכו בעולם. השיעור הקודם שקדמו להתעברות אמו של משה, בשורות קדם לידתיות. דיברנו שם על גדולתה של המשפחה שבה ייוולד הילד. דיברנו שם על הקושי של התעברות בשל בעיות של אב זקן, אם עקרה, הפרדת גברים מנשים, ראינו שם תפילות להולדת הילד, ראינו גם בשורות על הולדת הילד: בשורה לאב, בשורה לאם, בשורה לאחות, בשורה בחלום, ראינו גם ניסיונות שונים למנוע את לידתו. כל אלו היו תחנות בתולדותיו של גיבור לפי המודל שהצגנו כאן של החוקר הרוסי, ולדימיר פרופ, משנות ה-30 של המאה הקודמת שבנה את הביוגרפיה של הגיבור, ללא כל קשר ליהודי, מוסלמי, נוצרי, בודהיסטי וכולי, יווני, רומאי וכולי, על מספר גדול של תחנות, חמש מתוכן הכרנו והיום נכיר תחנות נוספות ונראה כיצד הן באות לידי ביטוי במה שקראנו לו הפירמידה, פירמידת הענק ההפוכה שנבנתה במסורת היהודית לגוניה ולסוגיה, על הסיפור המקראי. ומהן התחנות מן הרגע שהתינוק כבר בדרכו לעולם? מה המשך המודל של ולדימיר פרופ? תחילה גם העיבור וההיריון בלתי רגילים. זה לא עיבור רגיל גבר, אשה וכולי, תינוק נכנס לרחם האם. זה גם היריון בלתי רגיל. הוא יכול להיות בעל אופי שוני לחלוטין מן ההיריון הרגיל של בני תמותה רגילים, כי מדובר פה בהבאת גיבור אל העולם. עיבור והיריון בלתי רגילים, מלווים לאחר מכן בלידה מופלאה. משהו בזמן הלידה, בגיחו של התינוק אל העולם. אגב, דיברנו תמיד בלשון גבר, תינוק, כי אני לא מכיר סיפורי לידה כמעט, של נשים גיבורות, להוציא אולי באיזה מסורת נוצרית -על לידתה של מרים, אם ישוע, אבל באמת זה סיפור בספר חיצוני, לברית החדשה, שאמנם יותר מאוחר השפיע מאוד על המסורת הנוצרית, כי בזכותו ידועים שמותיהם של אבי מרים ואמה ושם גם היא נולדת בעצם כלידת בתולים, כי גם אמה היתה בתולה, אנה, אמה הייתה, אבל זה באמת נדיר ביותר. סיפורי לידה למרות שהם שמים את האם בד"כ במרכז, תמיד מי שנולד הוא בן. -אז זה סיפורי לידה, לידה מופלאה, משהו בלתי רגיל בלידה וכמובן תופעת פלאיות סביב הלידה. לא רק עצם הלידה, אלא גם מה שקורה מסביב והיום אנחנו למעשה נראה וריאציות שונות על 3 תחנות אלה בתולדותיו של הגיבור, כפי שהן באות לידי ביטוי במקורות שאנחנו עוסקים בהם כבר מזה שני שיעורים. אז אולי נפתח באמת בעניין של העיבור וההיריון. התמונה הזאתי, שעשוע של עוזרת המחקר של הקורס הזה שלנו. מכל מקום הנה, מה מסופר על העיבור הפלאי בבשורה על-פי מתי? -כן, הוא חושב כזאת, כלומר אני מזכיר כאשר יוסף גילה שאשתו בהיריון וחשב לשלחה בסתר, "והנה מלאך ה' נראה אליו בחלום "ויאמר יוסף בן-דוד אל תירא מקחת את מרים אשתך כי הנוצר "בקרבה", זה שכבר נוצר בקרבה, היא כבר בהיריון, "מרוח הקודש הוא". ואותו דבר, אם אני אזכיר שוב את הבשורה על פי לוקס, הבשורה האחרת, גם שם, כאשר נגלה גבריאל לאישה ואמר לה מה שאמר לה, הוא אומר לה: "רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך, "על כן גם לקדוש היילוד ייקרא בן אלוהים" וכולי וכולי. כל הנושא הזה של לידת ישוע מורכב מדי בתיאולוגיה הנוצרית. אני לא חושב שהוא השפיע איכשהוא לגבי מסורת משה רבנו. שוב, הדגם הקדום, הקדום הקדום על אלה של בעל בת אדם וכולי, אבל זה ראינו במסורת על שמשון, לאו דווקא נקשור למסורת של משה. -על משה... בכל מקרה הינה עיבור פלאי בווריאציה הנוצרית ועוד עיבור פלאי, שוב באותו טקסט שהזכרנו כבר בפעם הקודמת. התרגום המיוחס ליונתן שהוא תרגום מופלא מבחינה זו שהוא משמר כמה מסורות שאין להן... -די מאוחר התרגום הזה. התרגום, ממך למדתי שבארכיאולוגיה הספרותית האיחור הוא לא רלוונטי, -נכון. -כי יכול להיות שבטקסט מאוחר, אולי גם מהמאה ה-8 תופיע מסורת שאיכשהו הצליחה להתחמק, -כן, -לאורך כל הדרך כולה ולא תועדה אלא כאן. -כן, אבל בכל זאת כדאי לומר לציבור שזה טקסט מאוחר. טקסט מאוחר. ובכל מקרה, אני פה כבר לא מטריד אתכם בקריאת הארמית. הוא מדבר על: "ותהר האשה ותלד בן" והוא מוסיף "בסוף שישה חודשים". משה נולד לפני המסורת הזאת. כתינוק פג. בסוף החודש השישי, שזה פלא. גם היום זה לא פשוט כ"כ, קל וחומר בעולם הקדום, שלא ידעו איך לטפל בתינוקות כאלה, משה נולד בסוף שישה חודשים בהיריון קצר במיוחד ואם אומרת התורה: "ותרא אותו כי טוב הוא," הוא מתרגם את זה: "ותרא אותו כי בן קיימא הוא", כלומר, שיש לו סיכוי, למרות שהוא בחודש השישי, הוא כבר ציפורניים ושיער וכולי, "ותצפנהו שלושה ירחים אשר סכומם תשעה" ופה ענו על שאלה מאוד מעניינת שהסיפור המקראי מורה. אתה ודאי זוכר, משה נולד ולאחר מכן אמו מצפינה אותו שלושה חודשים ולא יכלה עוד הצפינו. נשאלת השאלה מדוע? אם היא יכלה שלושה חודשים להצפין, כלומר להסתיר אותו, מה קרה לאחר שלושה חודשים? התשובה של התרגום כאן שמשה נולד קודם זמנו ולכן נתן לאם עוד שלושה חודשים זמן לשמור עליו לפני שעברו תשעה חודשים. -כי המצרים יודעים מתי כל אשה עברייה נכנסת להיריון, מונים תשעה חודשים ובאים לבדוק אם הילד נולד. במקרה הזה, הביקור שלהם צריך היה להתרחש שלושה חודשים אחרי הלידה וכך היא יכולה הייתה להצפינו שלושה חודשים. -אבל לפי הרישא שלך המצרים לא ידעו בדיוק, אלא מסורת שלא דיברנו עליה לחלוטין היא, שעמרם גירש את יוכבד תחילה. לסיבה הזו סיבה אחרת. לאחר מכן, כשהוא מחזיר אותה היא כבר בהיריון, אף לא יודע מאז, מהרגע שהוא החזיר אותה התחילו למנות. אותה בכל מקרה הנה לך תשובה על היריון קצר במיוחד ואני זוכר שקראתי במקום שקראתי שעוד דמויות גדולות, גיבורים גדולים נולדו כתינוקות טרם זמנם ובכל זאת למרות שבאו לעולם בלתי בשלים, שרדו ונשארו וזה מסורת על היריון קצר במיוחד, כך שלגבי המוטיב הזה של עיבור והיריון בלתי רגילים, מצאנו מצד אחד את רוח הקודש שמעבר את אשה. מצד שני היריון קצר במיוחד, ומצד שלישי, וגם זו הפתעה, דברי פילון. -אגב, גם בברית החדשה, בבשורה על-פי לוקס, יש בכל זאת משהו מיוחד לגבי ההיריון הזה, שכאשר מרים, אם ישוע, הולכת לבקר קרובת משפחה, את אמו של יוחנן המטביל, שגם היא בהיריון, כאשר היא מגיעה וישוע בבטנה. יוחנן מתחיל לרקד בבטנה של אלישבע אמו, כלומר עוד ראיה שהנה ידוע שהילד של מרים, שבבטנה של מרים, ילד יוצא דופן. צריך משהו מיוחד בהיריון. מה קורה בפילון? בהכירה כי הוא מן העברים," -בת פרעה, כן? -בוודאי. "בהכירה כי הוא מן העברים, היראים מפקודת המלך, שקלה בדעתה את דבר גידולו: "שהרי סברה כי הבאתו מיד אל ארמון המלך כרוכה בסכנה... "והריהי לוקחת אותו לה לבן, כי לפני כן חיבלה תחבולה וניפחה את כרסה "למען ייחשב לבר בטנה ולא לאסופי." מה שנקרא היריון מדומה, תופעה שפרויד הקדיש לה לא מעט, כן, "הרי יקל אלוהים את כל אשר ירצה, "אף אם יקשה ביצועו." -אם הבנתי נכון, היא העמידה פנים שהיא בהיריון? -כן. היא ניפחה את הקרס, -שמה כרית או... -והקיאה בבוקר וביקשה לאכול חמוץ באמצע הלילה וגלידה וכאשר הביאה את התינוק איש לא פקפק שהוא בנה שלה -כן. -כי הרי היא הכינה את ההיריון שלה, זה מסורת היריון מדומה ואנחנו צריכים לזכור שלפי המדרש, לפי פילון, סליחה, לפי פילון, אמו של בת פרעה הייתה אשה עקרה, כך שהייתה צריכה למצוא איזו דרך גם לאמץ את הילד וגם להוכיח לכולם שהוא בנה ממש. הנה לנו כאן היריון מדומה בצד היריון קצר במיוחד בצד היריון מרוח הקודש. משהו בהיריון חייב להיות שונה מכל הילדים האחרים. תחנה הבאה תהיה כמובן הלידה. מה יכול להיות מיוחד בלידתו של משה שלא דומה ללידת אחרים? -רק שוב נזכיר שבמקרא "ותהר האשה ותלד בן". כן? -כאילו לא קרה כלום בעצם, 9 חודשים... -שום דבר מיוחד, שום דבר לא דורש שנתעקב עליו. ונספר אודותיו. -חוץ מן העובדה שגם לא נאמר "ותלד בן" הייתי יודע שהייתה בהיריון. וזה המדרש ישים לב למילים המיותרות "ותהר האשה", אם היא ילדה בן, כולנו יודעים ש... הנה כך אומר את זה, כלומר כך אומר המדרש: הוא שם לב למילים "ותהר האשה ותלד בן..." ולכאורה, יש פה שתי מלים מיותרות. בואו נזכור לכל קוראי המדרש יודעים זאת. אין מילים מיותרות לפי המדרש במקרא. אם כתוב "ותהר האשה", יש בזה משהו ללמד אותנו. אבל זה אמר רבי יהודה בר-זבינא: "מקיש לידתה להורתה". מיד אסביר. "מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער." מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חווה. נתחיל מהסוף, חווה כידוע, נגזר עליה ללדת -בעצב תלדי בנים. פתק, זו מלה יוונית. פיתקיות צריכה להיות, שזה היה נייר קלף שעליו כתוב גזרי דין. פתק זה גזר דין. גזר הדין של חווה בעצב תלדי בנים, נשים אם צדקניות קיבלו ממנו פטורים אתה מכיר משהיא שילדה בלא כאבים? אתה יכול לומר לה שהיא צדקת, נשים צדקניות לא היו בדבר הדין של חוה, וכמובן אמו של משה, דיברנו בפעם שעברה, חייבת להיות אשה מיוחדת, אשה צדקנית. עכשיו כיצד מוכיחים שלידתה הייתה בלא כאבים? פה צריכים להבין את הטרמינולוגיה. כתוב " ותהר האשה ותלד בן", אני לא צריך את ותהר, אני יודע שהייתה בהריון, בכל זאת למה נאמר לי? אמר רבי יהודה בר זבינא "מקיש לידתה להורתה" יש ללמוד משהו מן ההורתה על ותלד, מילת ותהר כתובה כאן כדי ללמד משהו על ותלד. מה אני צריך ללמוד מהדמיון, מן הקרבה בין ותהר ולתלד? כשם שהורתה לא בצער, כשם שכניסתה להריון לא בצער, לא הריונה, לא מניחים שהיו 9 חודשי לידה, 9 חודשי הריון קלים אלא הורתה, אותה שנייה שבו האישה מתעברת, היינו הזירעון נפגש בביצית וכולי. -כן, אתה ממש מבין בביולוגיה. -את זה אני עוד מבין. מה הורתה שלא בצער, כיוון שזה לא כרוך בכאב, זה גם לא נודע לפני שעוברים כך וכך שעות או וימים, כיוון שהורתה לא בצער גם לידתה שלא בצער ומכאן שנשים צדקניות לא היו בפיתקה של חוה ואל תאמר לי שהביטוי ותרש את מופיע במקרא פעמים רבות אחרות, המדרש שייך את זה כאן, לגבי משה הוספנו דבר נוסף. לא רק עיבור קצר, הריון קצר כמו שראינו, אלא כאן גם לידה בלא כאבים וטכניקה מאוד מורכבת של מקיש לא הייתה להורתה. למה הדגשתי? כי בעצם אומר את זה כבר יוסף בן מתתיהו. מאות שנים לפני המדרש, מספר כמובן מאליו שהלידה של האישה הוסיפה אמונה בדבר, שנתבשרו מפי אלוהים, כי נעלמה מעיני השומרים מחמת קלות ציריה ומשום שלא גרמו לה כאבים קשים. מה שיוספוס מסביר הוא בעצם איך המצרים לא זיהו אישה יולדת כי אישה יולדת כורעת ללדת, היא בוכה, היא צועקת, היא מיילדת, היא נאנחת, אבל במקרה הזה השומרים שחיפשו את בני ישראל לא שמעו... -נחמד. -את זה בגלל צרותיה. -נחמד. כי יוספוס שמספר את הסיפור אינו נתלה בפסוק. -נכון. -ואילו חז"ל דרכם לחפש אחיזה בפסוק, במילים של הפסוק המקראי כדי להוכיח או לאחוז את המסורת. -אתה עושה לי שיעור קצר בארכיאולוגיה מדרשית עכשיו. האם יוספוס כבר מכיר מסורות מדרשיות שנלמדו מדקדוד בפסוק -לאו דווקא -והוא מספר אותם כך? אפשרות אחת. אפשרות אחרת שהוא מספר את המסורת כך ומדרש מאוחר מנסה להדביק את זה לפסוק. -אני מצביע בעד האפשרות השנייה. -טוב שאין כאן בחירות כי לא היינו מצביעים באותו אופן. -ממש לא. -ממש לא. ייתכן בהחלט שכבר במאה הראשונה הייתה מסורת... -יכול להיות. -שהקשר בין ותהר לותלד הוא שהוליד ואז יוספוס לקורא הנוכרי מספר כפי שהוא. -תראה, למרות שהצבעתי כדרך שהצבעתי, אני מוכרח לומר שהאפשרות שאתה מעלה היא אפשרית. -מסתברת מאוד, מפני שיוספוס היה תלמידם של רבנים בירושלים, שם הוא למד תורה בטכניקות שאחר כך עולות על פני השטח בספרות חז"ל. אז זהו הרעיון של ארכיאולוגיה ספרותית, כלומר מקורות מאוחרים יכולים להאיר משהו ממקורות קדומים. מכל מקום מצאנו גם משהו לגבי לידה פלאית. מה שמביא אותנו כעת לדבר האחרון במסגרת של המודל של פרופ, תופעות פלאיות סביב הלידה ופה אני מראה תמונה שמתארת את האור שזורח סביב ערשו של ישוע, מוטיב מאוד מרכזי, אבל המוטיב הזה מופיע בווריאציות שונות, ארועים סביב הלידה. במדרש דברים רבה, שהוא מדרש שעדיין לא פגשנו, מדרש ארץ ישראלי של חכמינו זכרם לברכה, אולי מהמאה השישית או מהשביעית אולי קודם, מספר משה רבנו בסוף ימיו למלאך המוות שבא לקחת אותו את גדולתו שלו ואומר, "אני בן עמרם "יצאתי ממעי אמי מהול" מהול בעברית שלנו זה נימול, זה מוטיב שמיד נדבר עליו, נולדתי נימול "ולא נצרכתי למוהלני" לא צריך היה למול אותי, וזה דבר שקורה אחת לכך עשרות אלפי פעמים, תינוקות שנולדים בלי עורלה ויש דיון שלם בהלכה מה צריך לעשות כי לא נוותר על ברית מילה ועל הכיבוד והכל, אז דוקרים במקום שדוקרים בסיכה כדי להוציא טיפת דם. כן, מכל מקום משה נולד מהול, "ולא נצרכתי למוהלני" לא צריך היה למול אותי" ובו ביום שנולדתי "מצאתי פתחון פה והלכתי ברגליי ודיברתי עם אבי ואמי "ואפילו חלב לא ינקתי". מה מסופר פה בעצם? נולד פה כבר בחור שלם, מדבר, הולך, אוכל אוכל מוצק. -זה קצת, דווקא הסוף מטריד אותי, מפני שהתורה כן מספרת שמחפשים לו מיינקת מן העבריות וכולי. ואז מה? מה זה אומר? שהמדרש הזה יש לו עניין, או שמשה בסוף ימיו שעומד מול מלאך המוות הוא קצת מגזים בגדולתו שלו, או שהוא שכח לרגע. -אולי המדרש נתנמנם לרגע. -או שמשה לא קרא את ספר שמות ולא ידע שהוא היה צריך לענות על זה. מכל מקום המסורת כאן היא מעניינת, גם עניין הלידה שהוא נימול, שעוד נראה אותו מיד בהמשך, וגם העניין הזה שהוא דיבר ממש וונדר. -מופלא, ואתה יודע, פלא גדול של לידת תינוק בלתי רגיל שוב מוטיב של לידת תינוק. ומסתבר ששוב המסורת הזאת של המדרש, הלכאורה מאוחר כל כך, כבר מוכרת לקדמוניות המקרא האומר במפורש "הילד נולד בברית אלוהים ובברית בשרו", מה זה אומר בעצם שהוא נולד נימול? זה אומר שהברית בינו לבין אלוהים נכרתה עוד בהיותו במעי אמו. -אם ניקח את הלשון של ירמיהו "בטרם אצורך בבטן ידעתיך", כלומר בחרתי בך. -ובטרם תצא מבטן כן. -הקדשתיך. -הקדשתיך. -כלומר ברית המילה שזה ברית שכורת התינוק עם אלוהים, כורת עם האלוהים כבר בגופה של האם, ומעניין שבאמת המסורת כך שמשה נולד נימול היא חלק משורה ארוכה של מסורות על דמויות גדולות אחרות שנולדו נימולים. אני חושב שכמעט על כל הדמויות הגדולות של המקרא מסופר שנולדו נימולים, להוציא כמובן אברהם ויצחק, שעליהם סופר במפורש שנימולו, אגב גם על ישוע, סופר שהוא נימול. -נכון. -נכון? אבל שאר הדמויות נולדו נימולים ומי שאר הדמויות? מאוד מעניין. אדם הראשון נוצר נימול, אתה יודע? כשבראו אותו הם כבר בראו אותו נימול, לא היה צריך לעשות ברית מילה לאדם הראשון. נוח נולד נימול. "איש תמים", כך נאמר עליו. שם נולד נימול, יצחק לא כיוון שהוא נימול, אבל יעקב איש תם נולד נימול. -תם במובן שלם, תמים גם לגבי נוח שלם. -שלם, שלם כלומר לא היה צריך לפגוע יותר בגופו. -שלא יחשבו תמים יענו... -לא, לא, לא. ממש לא. יעקב היה מהול, יוסף יצא מהול, משה יצא, בלעם הרשע יצא נימול, מאוד מעניין שבלעם גם הוא היה נימול. -בכל זאת בירך אותנו. ואיוב. -"מה טובו אוהליך". -איוב איש תם וישר וכולי, איוב נולד נימול, ירמיהו יצא נימול בפסוק שאתה ציטטת. מלך המשיח ייוולד נימול, לכן שמעתי אומרים שכיוון שמלך משיח ייוולד ב-9 באב, כך אומרים, ובירושלים כל בתי היולדות בירושלים נכנסים לכוננות ספיגה ב-9 באב לתינוק נימול, אבל בינתיים אנחנו עדיין ממתינים. מכל מקום צריך להזכיר, זה המוטיב היחיד בדגם של פרופ. פרופ בנה את הדגם שלו על פי מסורת של כל העולם כולו, וזו מסורת יהודית מובהקת. רק מסורת יהודית נולדים תינוקות נימולים ועצם לידתם כנימולים היא הפתעה מאוד גדולה, כמו שראינו. והנה, חזרנו עכשיו באמת לעניין הזה של לידתו של משה. נאמר על משה "ותרא אותו כי טוב הוא". נדמה לי כבר אמרו לפנינו אנשים מה זה "ותרא אותו כי טוב הוא" וכי ראית איזה אם יהודייה או אם בכלל, שלא בטוחה שהבן שלה הוא נזר הבריאה ופאר היצירה? מה זה "ותרא אותו כי טוב הוא"? מכל מקרה המדרש כאן שמשוקע בתלמוד הבבלי מציע חמישה הסברים שונים למילה "טוב". וזו מסורת תנאית כלומר מימי התנאים, המאות הראשונות לספירה כי המילה תניא מעידה על כך. שינויי המסורת התנאית מה זה טוב הוא? רבי מאיר אומר "טוב שמו", לעניין שמותיו של משה עוד נחזור. על רבי 'iii' את המילה טוב כשמו של משה בלידתו. רבי יהודה אומר "טוביה שמו", הוא מקפיד יותר ומתאר אותו כי טוב הוא, טוביה שמו היה טוביה. רבי נחמיה אומר "הגון לנביאות". היא ראתה שיש כאן איזה איזה דמות, לא יודע איך, שהוא כבר ראוי, מתאים להיות נביא, וזה ראתה אמו כבר בלידתו. אחרים אומרים, וזה כבר פגשנו, נולד כשהוא מהול. וחכמים אומרים, זו הדעה האחרונה שהיא כביכול הדעה המקובלת יותר, לא ספציפית של רבי מאיר או של דמויות אחרות: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור. זה המוטיב של אור שמגלה לידתו של גיבור. מה הראיה? כתיב הכא, כתוב כאן, כתוב אצלנו "ותרא אותו כי טוב הוא" וכתיב התם וכתוב שם. -מבראשית. -בסיום בריאת העולם "וירא אלוהים את האור כי טוב". שים לב לדמיון של המשפטים: ותרא אותו, וירא אלוהים, כי טוב הוא כי טוב, מה ראה אלוהים? את האור. מכאן לומד המדרש, זו טכניקה שידועה בשם גזירה שווה. לוקחים שני פסוקים הדומים זה לזה במילה כלשהי ומעבירים אינפורמציה מפסוק לפסוק וכאן העבירו את המוטיב של האור שהבית נתמלא בו לגבי דמותו של משה וככה הוא באמת, אם נצרף את כל המסורות, ילד נימול, הבית נמלא אור, הגון לנביאות, לא פלא שעשו כל מאמץ כדי לשמור אותו ולשמר אותו. -אבל, -אבל. אבל השאלה הגדולה, האם המסורת הזאת חז"ל החליטו שהיה אור בלידתו בגלל הפסוק בבראשית או שמא מסורת זו של אור בלידת משה היא מסורת קדם מקראית. המקרא מטשטש את גדולת משה ולידתו, נכון, אבל יכול להיות שבכל זאת המקרא מותיר לנו רמז לאור שבלידת משה בפסוק הזה "ותרא אותו כי טוב הוא", היינו המקרא מצפה ממך שתיצור את הקשר שבעלי המדרש יצרו מאוחר יותר בין "ותרא אותו כי טוב הוא" לבין "וירא אלוהים את האור כי טוב", ואם המסורת הזאת היא המסורת הקדומה הקדם מקראית על משה, האור, לא פלא שאנחנו מוצאים את האור הזה במסביב, במסורות שונות סביב לידתו של משה ועד לידתו של ישוע והכוכב שכבר הזכרנו. והאור שיוצא מפניו לפי התמונה הנוצרית הזאת. -התמונה הנוצרית הזאת אגב כבר עושים לו קרני אור, זה בגלל משה והקרניים מאוחר יותר. -וזה עוד ימתין לנו עוד כמה שיעורים. -כן. -בהחלט, כן.