ובעקבות מרים... הפתעה. אחים לא מוכרים של משה, למען האמת גם אנחנו הופתענו, כאשר גילינו במקורות שיש מסורת נוספת לא רק על אהרן ומרים שבהם דיברנו, אלא על אחים לא מוכרים של משה. ומי אותם שני אחים לא מוכרים של משה? ניסינו לצייר אותם, לא פחות ולא יותר מאשר אלדד ומידד. כן, זה הסיפור המפורסם ובמדבר פרק י"א, כאשר משה איננו יכול לשאת לבדו בעול וזקוק לעזרה, והנה המתנה שניתנת כאן היא ש-70 זקנים כדי שיוכלו לשאת עמו בעול, 70 זקנים התנבאו, הם יוצאים ונעמדים שם סביב אוהל מועד והרוח נחה עליהם, אבל אוי ואבוי! שניים מן האנשים, אלדד ומידד, כן, יפה השמות החורזים הללו, כמו בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי, יש לנו בספרות כמה וכמה דוגמאות כאלה, "ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים "ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה". ואז יהושע מאוד מאוד נזעק על הדבר הזה, הכיצד מתנבאים במחנה. בזה זה עוד נפגוש בהמשך דרכנו. מכל מקום אלדד ומידד 2 אנשים שהתנבאו במחנה, לפי מסורת מאוד מיוחדת, שמופיעה בתרגום הארמי, המיוחס לנתן בן עוזיעל שכבר פגשנו בו. תרגום שמשופע במסורות מיוחדות וייחודיות, אומר שם בתרגום חוזר לעברית, "ונשארו 2 אנשים במחנה. שמו של האחד אלדד ושמו של השני מידד", ועכשיו בהפתעה, "בני אלצפן בן פרנך שילדה לו יוכבד בת לוי "בזמן שגירשה עמרם בעלה, ונישאה לו עד שלא ילדה את משה". אני לא מבין את ההיגיון כאן כלל ועיקר. -נעשה רגע סדר בדברים. אני רוצה להזכיר לעצמנו שכבר למדנו, שבשלב מסויים של תולדותיו של משה גירש עמרם את אשתו, את יוכבד. כדי שלא יוולדו ילדים. והנה דווקא היא על דעתה הולכת ונישאת לאיזה איש אחר, ושאז "שגירשה עמרם בעלה, ונישאה לו עד שלא ילדה את משה", ויולדת לו את שני החברים הללו... -כן אבל זה לא איש אחר, זה אלצפן בן פרנך, הוא נשיא שבט זבולון, הוא נזכר במקרא, הוא אדם מאוד מכובד. -כן אבל בכל זאת. -וזו מסורת משונה גם מסיבה נוספת, -הסתירה להלכה. הסתירה להלכה בזמן התרגום, אולי לא בזמן התורה. -בוודאי. -בזמן התרגום כהלכה והיום, אדם שגירש אישה אינו יכול לשוב ולהחזיר אותה אליו אם נישאה בינתיים לאדם אחר, קל וחומר... -זה גם ספר דברים, כמובן אבל... -קל וחומר אם ילדה ילדים נוספים. ולפי התרגום הזה... -אבל היא לא קראה בספר דברים. והפרשנים מאוד מתקשים בהבנת המסורת המשונה הזו, שעל פיה כאמור, וזה הפתעה, שלנו אלדד ומידד הם אחים למשה מצד האם, אמם משותפת. מסתבר שהמסורת הזאת הייתה קשה להבנה ובעייתית ובמהלך הדורות מאוחר מאוד, שלשלת הקבלה לרבי גדליא אבן יחיא, זה חיבור מהמאה ה-16, מדובר פה במאות רבות של שנים מאוחר יותר, שמצטט מתוך מדרש בשם פרקי דרבי אליעזר, שאגב הציטוט לא לפנינו, שממנו עולה, -הציטוט לא מופיע בפרקי דרבי אליעזר שבידינו. -לא מופיע. לא מופיע אצלנו. פרקי רבי אליעזר, כדאי לדעת, עוצר בסיפור, בסיפור צרעת מרים, ככה שכל האירועים שבאו בעקבות זאת, כגון סיפור ההתנבאות במחנה, לא נזכר בו. אולי היה לו נוסח אחר, "בפרקי רבי אליעזר נראה שאליצפן בן פרנך "לקח את יוכבד לאשה אחר מיתת עמרם ונולד להם אלדד ומידד". -פה נראה לי שהוא כבר מתמודד עם המסורת הקודמת שראינו, מתוך אותה הכרה שיש כאן סתירה חמורה לכתוב בתורה ולכן הוא מעביר את זה לאחר מיתת עמרם. -כן אבל לפי זה, אלדד ומידד הם אחים למחצה מן האב. והנה כדי לסיים את התמונה המסובכת הזאת. -טה טה טה.... מצד האם. -מצד האם, אכן צודק, מצד האם. אבל כדי להגדיל שמחה ולהאדיר, מסורת נוספת. הפעם בדעת זקנים מבעלי התוספות לפרשת בעלותך. בעלי התוספות הם אותם אנשים שחיו לאחר ימיו של רש"י במאות ה-12 וה-13 בצרפת, באשכנז והרחיבו מאוד את פירושו, טיפלו בפירושו ועסקו בו ובין השאר גם עסקו בדברי מדרש ואגדה, וחיבור של דעת זקנים אוסף את תורתם של בעלי התוספות, והנה הם אומרים במפורש "אלדד ומידד אחי משה היו, "כי כשניתנה תורה ונאסרו על העריות", וכעת עמרם מבין שהוא עבר עבירה, כי הוא נשוי לדודתו, בוא נזכור שיוכבד, דיברנו על כך, היא בתו של לוי דודתו של עמרם, פרש, "פרשו כולם" מן העריות. "וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהייתה אשתו ונשא אשה אחרת "והוליד ממנה אלדד ומידד", ובכן כאן אלדד ומידד הם אכן למחצה, אחים למחצה דרך האב, "ומושיב דעת הזקנים ומצאתי קונטרס", קונטרס זה טקסט, "מרבי עמרם מרבי הלל", אינני יודע מיהו ואיש לא יודע מי הם אותם רבי עמרם רבי הלל, "שהיה מארץ ישראל". ועכשיו אומר הלל, "אני הלל ראיתי קבר אלדד "ומידד, והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן "מן האב ולא מן האם". -כאן גם כן אתה רואה את היסוד הפולמוסי, הוא מכיר את המסורת שהם היו מן האם, אבל הוא אומר לכם, לא כך הדבר אלא מן האב. בין כך ובין כך להוציא, הזוועה על המסורת התמוהה הזאת אין לי מה לומר, כלומר אני לא מצליח להבין מה עומד מאחוריה, מדוע להפוך את אלדד ומידד למחצית אחיו, חצי אחיו של משה או אחיו למחצה אינני יודע, אבל... -טוב להראות שיש דברים שאנחנו לא מבינים ולא יודעים ומצפים אולי מישהו מתלמידנו יום אחד יפתור את הבעיה. -או שתגלית טקסטואלית כלשהי או שיימצא הקבר, שיימצא הקבר אלדד ומידד אולי משם תיפתר הבעיה. -ממש. מכל מקום, אחרי שדיברנו על מרים ועל שני האחים הבלתי צפויים של משה, הגענו לדבר על נשותיו וראשונה מהן כמובן ציפורה, כבר הזכרנו אותה כאשר דיברנו על הגעת משה אל מדיין, תמונת הבאר המפורסמת. -תמונת הבאר המפורסמת, הצלת הבנות יתרו מידי הרועים בידי משה ולאחר מכן משה מגיע לביתו של יתרו, הוא רעואל גם בו עסקנו, ורעואל נותן את היפה בבנותיו ככה אומר פילון האלכסנדרוני. -זה מכניס לנו טיפ טיפה של רומנטיקה, היפה בבנותיו. -מעט רומנטיקה, זה מעט רומנטיקה, היפה בבנותיו לאשה. ולפני שנעסוק בציפורה, בת זוגו לפחות הראשונה של משה, כדאי שנדע כי המדרשים ראו צורך לספק לה מדרש שם. -תאוות מדרשי השמות שהיא, ראשיתה במקרא, מתחזקת מאוד במקורות המאוחרים יותר, ראינו כבר מדרש שם למרים, עכשיו נראה מדרש שם לציפורה. -ראינו מדרשי שם ליתרו, ראינו מדרשי שם למשה, אין ספק. ובכן מה אומר המדרש שמות רבה, המדרש שמלווה אותנו מזה דרך ארוכה בקריאת הסיפור על משה, "מיד רצתה ציפורה" -היינו רצה. -רצה, "רצה ציפורה אחריו כצפור" כאשר רעואל, הוא יתרו אומר "מדוע לא קראתם לאיש כי אין 'iii'". מיד רצה ציפורה אחריו כציפור, כלומר במהירות גדולה, והביאה אותו. ולמה נקרא שמה ציפורה? שני מדרשי שמות, אם כן. -שטיהרה הבית כציפור, כשם שציפור מנקרת ולאחר מכן נשאר האזור נקי לחלוטין מכל פירור ופירור. -כלומר עקרת בית מושלמת, זאת הכוונה? -לא, ודאי שלא אלא טיהרה, המושג הוא מהתחום הדתי, את הבית מעבודה זרה. ביתו של יתרו גם אם עדיין היה בו משהו מעבודה זרה, ולמדנו על כך שיתרו היה כהן עבודה זרה והוא בחל בעבודה זרה והחזיר אותה לאנשי עירו ובכל זאת אולי משהו בבית נשאר, ציפורה טיהרה את הבית כציפור ולא נותר דבר בבית שהוא פגום מבחינה דתית ולכן משה יכול היה להרגיע את ציפורה. אני חושב שכאן כדאי לשים לב שוב למחזה יציאת מצרים, של יחזקאל הטרגיקאן בן המאה ה-2 לפני הספירה, כבר נפגשנו בו, זו תופעה לדעתי מופלאה, שלפני 2,000 ומשהו שנה, יושב מישהו באלכסנדריה ומחבר מחזות, טרגדיות ולכן הוא גם נקרא יחזקאל הטרגיקאן וכבר פגשנו את אותו קטע, עוד נחזור אליו, שבו משה המגיע למדיין נפגש בציפורה. אך מסתבר שעוד דיאלוג אחד קצר שרד לנו מן המחזה הזה, קצר מאוד אבל נשפכו עליו הרבה מאוד דיוטות בניסיון להביא... -יש פה דמות שלא הכרנו אותה ונזכרת רק בפסוק הזה. -דמות שלא הכרנו, היא לא במקרא, שאר הדמויות במחזה הן מקראיות: משה, ציפורה, רעואל וכולי וכאן חום. -יופי של שם, "אולם צריכה את ציפורה להודיע לי "על כל זה." -אפשר לקרוא בהרבה דרכים. -כן, אני קראתי את זה בדרך של אדם מתוסכל, כלומר את הולכת ונישאת לאיש אחר ולא סיפרת לי ואולי אני הייתי אהובך ואני ציפיתי להינשא לך, הייתי המיועד לך, מי יודע. -כן, זה רוב הפרשנים מפרשים כך את המאמר הזה. היינו שיחזקאל, כדי שהמחזה שלו יכלול גם איזה יסוד רומנטי, הוסיף לתוכו משולש שנקטע כאשר הגיע משה, ציפורה הייתה מיועדת לחום, השם חום אולי רומז על צבעו כושים וחומים, אולי זה קשור לחם, לחם צאצאי חם, חם, שם ויפת. קודם כל חום מתלונן, כך קראת אתה, אני אלך איתך: "צריכה את ציפורה להודיע לי על זה", והיא מתנצלת כמעט, הוא אומר לציפורה "אבי נתן אותי לאשה לזר הזה". אני רוצה להזכיר לעצמנו שגם בפגישה הראשונה ועוד נראה בהמשך, כאשר משה פוגש בציפורה, היא קוראת לו הזר, הוא שונה, הוא לא איש המקום. -וגם במקרא, "איש מצרי הצילנו", כלומר הוא לא משלנו. -אבל היו כמה פרשנים של המחזה, שסברו שחום הוא אחיה של ציפורה, אבל הדבר לא מסתבר, היא אומרת, אבי נתן אותי והיא לא אומרת אבינו והשאלה כמה ניתן לעמוד על המילה אבינו. בוא נזכור שמחזה נכתב תקופה עתיקה והוא התגלגל בכמה וכמה דרכים עד שהגיע אלינו, מכל מקום, נחמד יותר לדבר על איזה צד רומנטי >> כן. >> בין חום, צפורה ומשה, וצפורה, אולי לא בשמחה גדולה, אומרת- מה אעשה, וגזרתו של אבא הייתה קשה עליי. והנה מסתבר שהנושא הזה הרומנטי זכה לפיתוח מופלא מאוד בספרות ימי הביניים היהודית. אנחנו עומדים כעת להציג לנו ולמשתתפים איתנו סיפור ארוך מאוד, בחיבור שנולד כנראה באירופה של ימי הביניים, חיבור שזכה לשם "דברי הימים של משה", אך הוא מקובל בכל מקום כחלק מספרות האגדה, "אוצר מדרשים" וכולי, והוא מספר באריכות... >> אתה פרסמת מהדורה מדעית שלו. >> אכן כך, על פי כתבי יד, ובדברי הימים של משה, יש סיפור ארוך מאוד שנחזור אליו מאוחר יותר, שעל פיו- כאשר ברח משה ממצרים הוא התחיל להגיע אל כוש. ושהה בכוש 40 שנה, וזאת נראה עוד בהמשך. לאחר 40 שנה בכוש, אנשי כוש לקחו את המלוכה מידו וגירשוהו, וגם זה נראה בהמשך, ודברי הימים של משה ממשיך כעת את ארועי תולדותיו של משה שמגיע אל רעואל אחרי ימיו בכוש. "ויבוא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים ואת אשר מלך על בני כוש "ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו, "ויהי כשמוע רעואל את דבריו, אמר בלבו אתנה זה בית הכלא "וארצה בו לבני כוש כי נוסם הוא..." דמותו של יתרו כאן היא דמות שלילית, או רעואל. בניגוד למה שראינו שהוא בפעם הקודמת שהוא חזר בתשובה מבחינה דתית ומי יודע מה. >> גם בניגוד למקרא שהוא רוצה מיד שהזר יבוא הביתה וכאן פתאום ניכור. >> סיפור שלם לחלוטין, ניכור מוחלט. אומר רעואל כך- אסגור אותו בבית הכלא, ואולי אנשי כוש ירצו אותם. העברית היא גרועה מאוד "כי נוסם" הוא ברח מהם, הוא נס מהם. אולי הם ירצו אותו בחזרה ואני אוכל לקבל תמורתו דבר כלשהו. "ויקחהו אל בית הסוהר ויהי כלוא שם 10 שנים." בביוגרפיה של משה, לפי הסיפור הזה, משה מגיע למדין בגיל מבוגר. הוא עוזב את מצרים בגיל 20, הוא שוהה... >> 40 שנה בכוש... >> ועוד 10 שנים בבית סוהר כלומר הוא כבר הגיע להיות גיל מבוגר מאוד כאשר הוא ינשא לציפורה. 10 שנים. "ויהי בהיותו עצור שמה, ותחמול עליו ציפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים." זה הבת שבוגדת באביה כדי לטפל באדם המסכן.. >> ממש מיכל בת שאול, כן, הדאגה הרומנטית מצילה את דוד מיד אביה. >> ובהמשך נפגוש עוד אישה שעשתה כך עם משה. ככה המוטיבים האלה עוברים מסיפור לסיפור, אך משה זכה לכך שאישה, והנה הוספנו עוד אישה לרשימת הנשים שבזכותן הגיע משה להיות מה שהגיע. לא רק אמו, לא רק אחותו, לא רק [לא ברור], לא רק בת פרעה, >> גם ציפורה מצילה אותו. >> גם ציפורה בסיפור המלון שעוד נראה בהמשך, וגם בסיפור הזה כאן. וממשיך המדרש הזה ואומר: "ויהי מקץ עשר שנים "ותאמר אל אביה לאמר האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסוהר "אין דורש ואין מבקש עליו ועתה אם טוב [לא ברור] אבי נשלח ונראה "אם מת ואם חי הוא", והמספר מוסיף לנו בתמימותו "ואביה לא ידע כי כלכלתהו. >> כלומר, ברגע שהוא שם אותו בבית הסוהר, הוא ציפה שהוא ימות שם הלא הוא לא דאג לכלכלתו. >> "ויען ויאמר רעואל הנהיה כדבר הזה "להעצר גבר בבית הכלא 10 שנים ולא יאכל ויחיה, "ותען ציפורה את אביה לאמר..." פה תראה את הידע האדיר שלה בתולדות עם ישראל וצדיקותה. "הלא שמעת אבי כי אלוהי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת..." >> כמו רחב ביהושע פרק ב' שמדברת בשבחו של אלוהי ישראל כמו שיתרו עצמו בשמות פרק י"ח ידבר בשבחו ובגדולתו של אלוהי ישראל. כלומר אנחנו מאוד אוהבים את הפרט הזה שדווקא הגויים אומרים דברי שבח לאלוהינו. >> ובכן באמת, מה אומרת ציפורה על אלוהים? "הוא הציל את אברהם מאור כשדים..." זה הסיפור המאוד מפורסם על כך שאברהם הצעיר הרס את פסלי אביו והמלך נמרוד הרשע השליך אותו לאור, כלומר לאש וכולי ואת יצחק הציל מן החרב, >> המאכלת בעקדה. >> סיפור העקדה. ואת יעקב מן המלאך בהיאבקו עמו. גם עם זה, כלומר עם משה, רבות עשה. "ויצילהו מיאור מצרים ומחרב פרעה גם מזה יכול למלטהו". האלוהים הוא גדול, יכול לעשות כל דבר. "וייטב הדבר בעיני רעואל..." ממשיך דברי הימים של משה רבנו. "ויעש כן כדבר בתו וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו, וירא, ויראו הנה האיש חי "עומד על רגליו ומתחנן אל אלוהי אבותיו..." >> [לא ברור] תפילה משה, המתפלל תפילה למשה איש האלוהים... >> ועוד נראה הרבה את משה המתפלל בין דמויותיו של משה. "ויוציאוהו מן הבור "ויגלחוהו וישנו את בגדי כלאו... >> סיפור יוסף את מרגישים פה ממש את ההד של סיפור יוסף והוצאתו מכלאו. >> גם המילים החלפת הבגדים "ויגלחוהו וישנו את בגדי כלאו ויאכל לחם. וירד האיש..." זה משה. "אל גינת רעואל אשר אחרי הבית, ויתפלל אל אלוהיו אשר עשה איתו נפלאות רבות "ויהי בהתפללו ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה "והוא נטוע בתוך הגינה." בתוך הגינה מטה מאבן ספיר, אבן מאוד יקרה, נטוע בגינה. "ויקרב אל המטה "והנה חקוק בו שם ה' אלוהים צבאות "כתוב במפורש על המטה..." לא רק מטה ספיר שזו אבן יקרה ביותר, אלא על המטה היה חקוק שם האלוהים, "כתוב במפורש", כן, זה השם המפורש, "ויקרא בו", משה קורא את השם, "ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו "ויהי למטה בכפו." כאן מופיע לראשונה, לפי המקור הזה, סיפור המטה שעוד נכיר אותו פעמים רבות בהמשך ההיסטוריה של משה. >> והמילים "ויהי למטה בכפו" אנחנו כבר קראנו את הסיפור על האותות, המטה שהופך לנחש וחוזר להיות מטה "ויהי למטה בכפו". >> ובכן את המטה הזה שמשה אחר כך עשה בו נסים, קרע בו את הים הכה בו את הסלע המטה הזה הוא מטה עם היסטוריה מאוד מרתקת, והמדרש לרגע עוזב את סיפור משה ומספר לנו משהו על המטה. אנחנו נחזור לזה באריכות גדולה יותר כשנדבר על הנסים שעשה משה מאוחר יותר. "הוא המטה "הנברא..." יש פה מילה שקשה לקרוא אותה, אבל הראו שזה עניין של סיום ויכולו, ויכולו וכולי, "הנברא בתכל מפעלות אלהים "אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם..." זה מטה שנברא בבריאת העולם. "ויהי בהגרש אדם מגן עדן "ויקח את המטה בידו ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם "ויגיע המטה עד נח..." 10 דורות ומנח אל שם בנו ואל תולדותיו... >> זה תאור של מרוץ שליחים בעצם. >> עם המטה- ממש. "עד הגעתו אל ידי אברהם העברי ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק "גם את מטה האותיות ירוש ירש..." >> האותיות משום שהשם ה[לא ברור] והאותות. >> וגם האותיות שכתובות עליו אולי. "ויהי כברוח יעקב פדנה ארם ויקחהו בידו ובבואו אל יצחק אביו "בארה שבע נטוש לא נטשו (יעקב) וברדתו מצרימה לקחו בידו ויתנהו אל יוסף "שכם אחד על אחיו כי באמצו..." במלחמתו במאמצו "לקחו יעקב מיד עשו אבי אדום." בקצרה זה מטה מופלא שהתגלגל מהאדם הראשון עד ליוסף במצרים בדרך מופלאה, והנה "ויהי אחרי מות יוסף "וישבו שרי מצרים בית יוסף ויגיע המטה אל יד רעואל המדייני..." כולנו זוכרים שרעואל היה אחד מיועציו של פרעה, אחד מהחרטומים. כך הגיע המטה אל רעואל. "ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו "ויטעהו בתוך גינתו..." למה? מבחן נישואים. "ויבחנו כל גיבורי קיני לתלשו "בבקשם לקחת צפורה בתו ולא יכלו "וישאר בתוך הגן עד בא אשר לו המשפט..." שזה משה, "ויקחהו, ויהי כראות רעואל את המטה בידו ויתמה על ככה ויתן "רעואל צפורה בתו למשה." >> שוב הרומנטיקה חוזרת, תחרות. אם אני אמרתי בשיעור קודם שתחרות הייתה אולי בסיפור היסוד תחרות בין האחיות מי תזכה בבחור הזה, הרי שכאן יש תחרות בין בחורים מי יזכה בידה של הנערה החשובה הזאת. >> ואני מניח שהמסורת על מבחן נישואים שאדם צריך להוכיח כדי לשאת אישה, נסיכה וכולי, נפוצה מאוד בכל תרבויות העולם. >> בוודאי. בוודאי. >> וכאן בא על דברי הימים. הספר הזה, החיבור הזה הוא ספר קריאה. מה היה לאנשים לקרוא בימים הביניים שבמקביל קראו את סיפורי האביר... השולחן העגול או סיפורים אחרים. זה ספר קריאה מרתק מאוד על משה וצפורה ויתרו והמטה וכל כיוצא בזה, ועוד נגיע לארועיו של משה בכוש.