ושוב יש כאן, לנו, עקרונית שאלה גדולה. אנחנו עוסקים במשה, עשר המכות למעשה זה אלוהים מול מצרים בתיווכם של משה ושל אהרון, אנחנו ננסה לבודד את היסוד המושיעי בסיפורים האלה ככל האפשר. והנה עשר המכות כמעט כולם יודעים שהם דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות, זה סדרן המקראי. אינני יודע אם הסדר הזה, כבר שמעתי פעם דבר שאולי זה מן הקל יותר אל הכבד יותר, כי דם וצפרדע אולי מטרידים >> אם קווץ' אם קווץ' >> תראה כי דם צפרדע רק מטרידים הכינים קצת מגרדים, בדבר יש כבר מוות של בעלי חיים. >> הכינים יותר, הכינים יותר מטרידות מדם? אני לא יודע. >> אני מניח, לא אני אומר דבר צפרדע צפרדע כינים זה רק טרדה, הערוב והדבר זה כבר סכנת חיים, הברד ממש אנשים הוכו הרבה, כל הפרנסה כולה, אינני יודע. בין כך ובין כך >> שיהיה כך >> עשר המכות, עשר המכות >> ברור ברור שאנחנו מסיימים במכת בכורות, שם ברור שאנחנו >> מתחילים בדם >> אל הקשה ביותר >> ומתחילים בדם >> כן. >> ויש אולי קשר בין אדם שפותח >> אל אדם שבמכת הבכורות >> מכת הבכורות ואדם שסימנו על השקופית >> נכון >> את זה נראה בהמשך >> נכון מאוד. והנה כולם מכירים את את הקטע בהגדה של פסח על רבי יהודה שהיה נותן בהן במכות סימנים דצ"כ עד"ש באח"ב- דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך, בכורות. תמיד תמהנו מדוע צריך לתת סימנים בעשר המכות האלה, מדוע צריך להזכיר לנו אותם בסדר הזה דווקא, והנה מעניין לגלות שזה לא הסדר היחיד של המכות >> ואתה חושב שזו הסיבה? >> אני חושב, מיד נראה בהמשך יש עוד כמה וכמה מקורות שבהן המכות הן במספר אחר ובסדר אחר. ומה שרוצה רבי יהודה לקבע את הסדר הזה ואת המספר הזה דווקא, כי כך למשל בתהילים פרק עח, נזכרות, במזמור עח, נזכרים, נזכרות >> נזכרות שבע מכות >> על פי הסדר דע"צ אבד"ב >> אגב שבע ועשר הם מספרים שתמיד מתחרים, שני מספרים חשובים קדושים וכדומה אז או שבע או עשר. >> דם, ערוב, צפרדע, ארבה, ברד, דֶּבֶר, בכורות. הסדר אחר, המספר אחר, ולולא היינו עוצרים פה ניחא ויש גם בתהילים קה, ובתהילים קה יש שוב שבע מכות והפעם הסדר הוא חד"צ כבא"ב. >> הרי לנו שבע המכות כפי שהן מופיעות במזמור קה "שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו:", שימו לב מדובר בשניהם יחדיו, >> משה ואהרון יחד >> כן, "שמו בם דברי אותותיו ומופתים בארץ חם" >> ארץ חם זה מצרים >> כן, "שלח חושך", וכאן המעניין הוא שלא מוזכרים משה ואהרון בהמשך עד כדי כך שיכול להיות שמלכתחילה הפסוק, שלח משה עבדו אהרון אשר בחר בו, הוא בעצם משני כאן ומלכתחילה דובר רק באלוהים שם בם דברי אותותיו, יש עדות טקסטואלית לכך, שם בם דברי אותותם ומופתים בארץ חם שלח חושך ויחשיך והמכה הראשונה היא חושך, מאוד מעניין שהמכה הראשונה היא חושך, כי הרי ראשית בניית העולם הוא המעבר מחושך לאור וכאן אם כן עוברים מאור לחושך. "ויחשיך ולא מרו את דברו: הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם: שרץ ארצם צפרדעים", כאן דם צפרדע כינים באים בסדר הנכון, "שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם: אמר ויבא ערוב כינים בכל גבולם", וכאן יש זיהוי של ערוב בכינים, הרי אנחנו באמת לא יודעים מהו אותו ערוב וכאן יש לנו פרשנות לעניין, ערוב הם הכינים. "נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם: ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם: אמר ויבוא ארבה", אתה רואה שבאמת >> הכל אלוהים >> הכל אלוהים עושה, " ויבוא ארבה וילק ואין מספר: ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם: ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם:". אני באמת רואה קשר בין העובדה שמתחילים בחושך, כלומר הרס ראשית, ערעור ראשית הבריאה וסיום בערעור סופה של הבריאה, הרי בסופה של הבריאה בריאת בני האדם וכאן הריגתם של המצרים במכת בכורות. >> אוקיי אני לא רוצה להדגיש יותר מדי, אבל גם הסדר הפנימי קצת מזכיר את בריאת העולם, תחילה המים, לאחר מכן הרמשים כמו צפרדעים וכינים רק יותר מאוחר אולי, בכל מקרה >> כן. >> זה נכון. אבל אני רוצה לחזור לנקודה שהדגשת כי היא מאוד חשובה לי לדעתנו, העובדה שהכל עשה אלוהים. משום שכל השאלה מי הביא את המכות שמיד נדבר עליה, האם משה הביא את המכות, אהרון הביא את המכות, האם זה מטה אהרון, מטה משה, האלוהים? היא שאלה שעסקו בה רבות, והבא נחזור כעת חזרה לרשימת המכות. >> זאת שאלת הסיבתיות הכפולה, שאלה עדינה מאוד שאנחנו עוסקים בה לכל האורך, כלומר עד כמה אתה מייחס את המעשה לדמות לאדם ואם אתה מייחס מעשים שכאלה ומעשה ניסים ואפילו שותפות בחירה במעשה ניסים לאדם, הרי שאתה שם את אלוהים בצל, אז יש כאן מינונים שונים. >> משחקים >> יותר אלוהים פחות משה, יותר משה פחות אלוהים וכדומה. >> אז בוא נחזור למספר המכת וסדרן רבי יהודה ראינו, תהילים עח שמענו, תהילים קה קראנו, פילון, גם לפילון יש רשימה משלו דצ"כ בא"ח שעד"ב. אוקיי, כך שאני מניח שרבי יהודה רצה באמת לקבע >> כן. >> את המספר שלו. והנה למשל ספר היובלים שכבר הזכרנו אבל בוא נזכיר שוב חיבור שקודם מהמאה הראשונה או השנייה לפני הספירה, שבו מספר מלאך אלוהים למשה רבינו בהר סיני את ההיסטוריה והנה האלוהים אמור למשה, "נקם אלוהים בהם נקם גדול", ופה זה יהיה דצ"כ עש"ד באח"ב, "ויקם בדם צפרדעים ובכינים ובפרעושי כלב", זה הסבר שלו מה זה ערוב >> נהדר, נהדר. >> כי יש לו ידע מה זה ערוב, "ובשחין הפורח אבעבועות ואתם בהמתם במוות" שזה הדבר, "ובאבני ברד השמיד את כל אשר צמח להם ובארבה אשר אכל כל השארית אשר הותיר מהברד, ובחושך, ובמות בכורי האדם והבהמה." >> הוא יוצר פה סדר מאוד מעניין, מאוד הגיוני. >> שהוא? >> תראה מתחיל באמת בצפרדעים מצפרדעים לכינים, מכינים למשהו דומה ל- >> פרעושים >> פרעושי כלב מציקים כאלה. אחר כך כבר המחלה הרצינית, השחין, אחר כך כבר אנחנו עוסקים במוות >> מוות. >> ואז ענייני הצומח אם בברד ובארבה, ואז כבר חושך וזה. לא רע. >> אוקיי, אז אנחנו נמשיך, נמשיך בהיסטוריה, עכשיו שוב אנחנו צריכים לזכור המפגש הראשון בין משה לבין האהרון [לא מובן] הראשון, אתה קורא? >> כן, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה ויהי לתנין:" ואנחנו זוכרים ששוב משה הוא שקיבל את האותות במדבר, אבל פה זה אות לפני פרעה >> אבל זה היה מטה משה, אני ממש נבוך [לא מובן] >> מטה משה, מטה אהרון, מטה ה' האלוהים. כלומר למטה הזה יש שמות שונים ושוב זה גם כן נובע מאותו עניין של מי בעל הכוח, ברגע שאתה אומר מטה משה אוי ווי הוא בעל הכוח, אהרון, שוב, והנה הוא כאשר אתה אומר מטה האלוהים אתה מדגיש שבעצם כוחו של אלוהים בעניין. "ויבוא משה ואהרון אל פרעה ויעשו כן כאשר ציווה ה'", ויעשו אבל מי שעושה ממש זה אהרון >> זה אהרון >> "וישלח את אהרון את מטהו לפני פרעה", ומה שדיברנו שוב על התחרות בין שני האחים הללו, כן, "וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין:", >> תנין זה נחש אני מניח? >> תנין פה, כן זה לא קרוקודיל, אלא תנין הוא הנחש. כן, "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן:", כלומר מה החוכמה, זה הם באמת למדו באקדמיה בשנה א', תרגיל שנה א'. "וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים ויבלע מטה אהרון את מטותם:", כלומר פה אנחנו רואים את ההבדל בין מגיה לבין נס, שאלוהים רוצה הוא יכול להגיע מעבר למה שהם יכולים היו ללמוד בבית ספרם, ויבלע מטה אהרון את מטותם, אבל בכל זאת למרות שאהרון גבר כן, בנוקאאוט על החרטומים, "ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה':". >> והמדרש נותן ביטוי קצת מחויך לכל הנושא הזה. "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת" >> נחמד. >> "אמר להם: כך היא אומנתו של אלוהיכם?" זה מה שהוא יודע? "בנוהג שבעולם", מה מקובל בעולם? "הבני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין לה." אתה הולך את הסחורה שלך מקום שזקוקים לה. "כלום מביאין מוריאס לאספמיא?" אתה מביא לספרד סיר דגים, שספרד הצטיינה בו? אתה מביא "דגים לעכו?", עכו היא חוף הים, מי זקוק שם לדגים? "אי אתם יודעים שכל הכשפים ברשותי? מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולה שלהם" מבית ספר >> בגדי שנה א' >> בגדי שנה א' "ועשו אף הם כך. "ולא עוד אלא גם לאשתו קרא", איזה בזיון אפילו האשה של פרעה קראה לו ועשתה, שנאמר: "ויעשו גם הם חרטומי מצרים", מה זה הגם? מי עוד? מי אלו? "אף תינוקת של חמש וארבע שנים קרה ועשה כן." פרעה לא מתרשם בכלל מהפיכת מטה לנחש זה כולם יודעים לעשות. וחזרנו לשאלה הגדולה שבאמת היא חלק מהבנתינו את מעמדו של משה בסיפורים האלה. מי למעשה הביא את המכות בפועל? כאשר האפשרות היא- האלוהים, משה, אהרון, כולם גם יחד? בוא נזכור רגע את המכות מנקודה הזו בלבד ונראה מי הוא שהביא את המכות על פי סדרן. יחזקאל הטראגיקאן, אותו מחזאי של המאה השנייה לפני הספירה פותר את הבעיה בנקל, כאשר הוא אומר ביציאת מצרים את האלוהים המודיע למשה "את המכות כולן תביא במטה זה", כלומר על פיו אין הבחנה בין מטה משה >> כן. >> למטה אהרון. "בראשונה ימלא היאור זרמי דמים, גם כל עינות המים גם כלים כולם וצפרדעים ״לרוב״. בקיצור, משה מביא את המכות לפי יחזקאל. כי נזכור שיחזקאל כותב במצרים. ודמותו של משה במצרים, ועוד נראה את זה גם בהמשך, היא דמות מרכזית וחשובה ובעייתית גם יחד. משה הוא מביא המכות. לעומת זאת, בתורה, אולי נתחיל ממכת דם. >> ״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרון ״קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקווה מימיהם ״ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים״ >> כלומר, ההוראה היא למשה לומר לאהרון במטה אהרון. >> ״ויעשו כן משה ואהרון כאשר ציווה ה׳ ״וירם במטה״, מי? אתה תניח שאהרון כי קודם דובר על כך שאהרון צריך לעשות דבר במטה. ״וירם במטה ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ״ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם״. >> מבחינתי, את מכת דם הביא אהרון ממטה אהרון. >> כן. >> מה קורה בצפרדע? >> ״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל ״אהרון נטה את ידך במטך״. כלומר, שוב אם כן, וכאן במפורש נאמר בפסוק ב׳, ״ויט אהרון את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים״. >> כאן זה אהרון בבוודאות. >> נכון. >> והמכה השלישית? >> אותו דבר. ״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרון נטה את מטך״. פסוק י״ג אחר כך, ״ויעשו כן ויט אהרון את ידו במטהו ויך את עפר הארץ״, וכולי. >> כלומר, שלוש מכות ראשונות, דם, >> אהרון. >> צפרדע, כינים, כנראה אהרון. >> כן. >> ועל זה עומד יפה המדרש. ״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים ״אמר רבי תנחום, למה לא לקו המים על ידי משה?״ למה אהרון? אלא, ״כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, ״המים ששמרוך״ או ששמרוך ״בשעה שהושלכת ליאור, ״אינו דין שילקו על ידך. לפיכך לקו על ידי אהרון״. >> נהדר. >> זכרו שאמרנו שיש ערכים חינוכיים, אדם חייב להחזיק טובה למי שעשה לו טובה. המים הצילו את משה ביאור, לכן את המכה על המים יכה אהרון. הוא עתיד גם בשמות רבה יד שרשום בראש השיקופית, שזה לגבי מכת צפרדע. גם היא בין המים. ומה לגבי כינים? ״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרון נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכינים. אמר רבי תנחום, אמר לו הקדוש ברוך הוא, העפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, שנאמר ויטמנהו בחול״. עסקנו באריכות בסיפור הזה. ״אינו דין״, פה זה לא ראוי ״שילקה על ידך. לפיכך לקו אלה ״ג׳ מכות על ידי אהרון״. המדרש הרגיש שאהרון וגם נתן הסבר חינוכי בעל ערך על זמני, אני מתאר לעצמי, בכל דבר ודבר. דם, צפרדע, כינים. המכה הבאה היא ערוב. שם לא נאמר שיש למשה ואהרון תפקיד. >> נכון. >> ולאחר מכן, גם דבר. חזרנו לשחין. ״ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרון ״קחו לכם מלוא חופניכם פיח כבשן וזרקו משה השמיימה לעיני פרעה״. לא הבנתי. הם לוקחים שניהם, אבל רק משה זורק. ״והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות בכל ארץ מצרים. ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ״ויזרוק אותו משה השמיימה״. אני ממש נבוך. אם ככה, אהרון, מה תפקיד אהרון בסיפור הזה? הוא בא עם >> עוזר לו לאסוף קצת פיח. כן. >> מלוא חופני פיח הכבשן, אבל הוא לא משליך אותו. >> נכון. >> ״ויהי שחין אבעבועות ״פורח באדם ובבהמה״. משה אהרון, אהרון משה, לאורך כל הדרך. והנה הגענו לברד וכאן כבר >> ״ויאמר ה׳ אל משה נטה את ידך על השמיים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים. ״ויט משה את מטהו על השמיים ״וה׳ נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה וימטר ה׳ ברד על ארץ מצרים״. פה אנחנו רואים שותפות של משה ואלוהים בעצם. >> כן. ונאמר לו נטה את ידך, בסוף הוא נוטה במטהו. גם המטה באיזשהו מקום ככה חוזר ועולה על פני השטח. >> כן, ופה המטה הוא מטהו של משה. ״ויט משה את מטהו על השמיים״, אבל ה׳. כלומר, יש פה חלוקת עבודה בין משה לבין האלוהים. כן. >> ומה קורה במכת ארבה? >> שוב, ״ויאמר ה׳ אל משה נטה את ״ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד. ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה׳ נהג רוח קדים״. משה הוא חצי שוטר תנועה, גם במכה הקודמת וגם כאן, והוא מניף את המטה אבל אלוהים הוא שבעצם יעשה את הדבר. ״וה׳ נהג רוח קדים בארץ כל היום ״ההוא וכל הלילה הבוקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה״. >> בחושך אין דבר. לא, שוב בחושך ושוב משה. >> כן, כן. >> ״ויאמר ה׳ אל משה נטה ידך על השמיים ויהי חושך על ארץ מצרים ״וימש חושך. ויט משה את ידו״, פה המטה כבר נעלם, ״על השמיים ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים״. >> כאן זה ממש משה. כאן זה ממש משה נטו. >> משה עם ידו ללא המטה. >> בכל זאת, אם כן, בשלשה השלישית של המכות, אתה רואה תפקיד מרכזי למשה. אם בשלשה הראשונה, תפקיד מרכזי לאהרון. בשלשה השנייה, דברים קצת מעורפלים. בשלשה השלישית, כיוון שאנחנו מתקרבים אל השיא, הרי עיקר התפקיד ניתן למשה, אם כי בשותפותו הבכירה של אלוהים. ואז כמובן, מכת הבכורות, אלוהים לבדו. ״ויהי בחצי הלילה ״וה׳ היכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על ״כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה״. ואני מבין שבמעבר הזה, אהרון, משה, משה ואהרון, אלוהים וכולי, אנחנו יכולים לחוש בהתלבטות גדולה על מעמדו של משה בכל הסיפור. אם הוא רק שליח, מבצע מעשים חיצוניים או למעשה גם מי שמביא את המכות עצמן. זה מתקשר לשאלה של עוצמתו של משה ועמדתו בסיפורים האלה. >> כן. וכך אנחנו גם כבר מתחילים לראות שיש איזה מבנה לסיפור עשר המכות. זה לא סתם כך. >> ומה המבנה? >> אז זה כבר אמר למשל פרשננו הרשב״מ, כן, נכדו של רש״י. ״שתי פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות ״ובשלישית לא היה מתרה״. >> כלומר, דם, מתרה. צפרדע, מתרה. כינים, לא מתרה. >> ושוב, וכן הלאה. ״בדם ובצפרדע ״התרה, בכינים לא התרה. בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה. בברד ובארבה התרה, בחושך לא התרה״. כך שלוש השלשות האלה. כלומר, עשר המכות, לפי זה, הן חלוקה יפה לשלוש שלשות. בעצם, יש פה איזה מבנה של הדגם ׳שלושה וארבעה׳. שלוש שלשות והחטיבה הרביעית, המכה היחידה, מכת הבכורות, שהיא מכת הנוקאאוט.
