הדמות המפתיעה היא מלך ישראל ירבעם.
>> היא באמת דמות מפתיעה, לדמות את ירבעם למשה לכאורה מעורר
חלחלה העניין שהרי ירבעם הוא האיש שמלמדים אותנו לשנוא אותו.
כן, כל מלך ממלכי ישראל זוכה באותה הכותרת ״שהלך בחטאות ירבעם
בן״ ״נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל״ אין חוטא גדול כמותו, הוא שפילג את הממלכה.
אבל כשאנחנו מתחילים לקורא בין השיטין את המסורות על ירבעם אנחנו עשויים לגלות
שלפחות בממלכתו שלו, הממלכה אשר ייסדה, ממלכת ישראל,
ראו אותו באור שונה לחלוטין וראו אותו באור משהי בעצם.
״והאיש ירבעם גיבור חייל וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה הוא״
״ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף״, לכל סיבולותיכם מיד עולה לנו העניין.
>> פרעה ומשה, כן.
אז מה? שלמה הוא הפרעה כאן?
>> שלמה מוצג כאן כמן פרעה.
>> שמעביד את העם.
>> ואכן היהודאיים העבידו את הישראלים, את שבטי ישראל בעבודות הבנין הגדולות בירושלים.
>> אז אני רוצה להבין, ירבעם הוא בעצם המשה ושלמה הוא בעצם הפרעה
ועם ישראל הסובל מתחת שלמה הוא למעשה עם ישראל הסובל תחת סבלות מצרים?
>> בדיוק, בדיוק.
>> יפה >> ״ויבקש שלמה״ כלומר שירבעם בן מורד
״ויבקש שלמה להמית את ירבעם״ ״ויקם ירבעם ויברח
מצרים אל שישק מלך מצרים ויהי במצרים״ ״עד מות שלמה״.
קודם כל הוא צריך לעבור במצרים לקבל את הויזה המצרית בדרכונו שאם לא כן איך
יהיה מנהיג?
>> ומנהיג כמשה.
>> כמשה.
וכמובן הוא יישאר עד מות שלמה כשם שמשה שברח למדין נשאר
במדין עד שבעצם מת פרעה אחד ועלה פרעה אחר תחתיו והנה כאן הפסוק.
>> וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה״ ״ויבקש שלמה להמית
את ירבעם ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר״, והמשך הסיפור.
>> ״ויהי כשמוע ירבעם בן נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני
המלך שלמה״ ״וישב ירבעם במצרים״
בחלק מהנוסחים כמובן ״וישוב ירבעם ממצרים״ >> כלומר הוא
שומע על מותו של שלמה והוא חוזר.
>> והנה המקבילה בספר ״שמות״ לגבי משה, ״ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב
מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך״, >> ואז
מגיע ירבעם >> לשכם.
>> לשכם, והולך אל המלך כמו שמשה הולך אל פרעה.
>> ממש.
ירבעם הולך ופוגש עכשיו ברחבעם.
רחבעם הגיע לשכם למרות שהוא מלך יהודה ונמשח ביהודה
הוא צריך לשוב ולהימשח בישראל על שבטי ישראל.
מתייצב מולו עכשיו ירבעם ואומר לו ״אביך היקשה את עולנו
ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו״ ״ונעבדך״.
>> זה מזכיר לי את מה שמשה מבקש מפרעה, להקל את העול.
>> כן, ולתת להם לצאת לשלושה ימים במדבר וכו׳.
אלא כשם שמשה לא זכה להקלת העול אלא ההיפך להכבדת העול, כך גם בעניינינו.
״וידבר עליהם כעצת הילדים", כלומר רחבעם עונה לירבעם
כעצת הצעירים המיליטנטים בני דורו ואומר להם,
״אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף על עולכם,
אבי יסר אתכם בשוטים״ ״ואני איסר אתכם בעקרבים״.
>> זה כפרעה שכעת אומר למשה שלא רק שהם ימשיכו לעבוד אלא גם תבן לא יקבלו
ויעבדו קשה הרבה יותר.
כלומר ממש יש פה ניסיון להציג את >> ירבעם כמשה
>> ירבעם מול רחבעם כמשה מול פרעה והסיפור
ממשיך בהמשך הדברים.
>> כן, ״ויאמר ירבעם בליבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד: אם יעלה
העם הזה לעשות זבחים בבית ה׳ בירושלים״ ״ושב לב העם הזה אל
אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה״,
כלומר ירבעם ירא מאוד שבני ישראל עדין ימשכו אל ירושלים ואל המקדש אשר בה ולכן הוא מחפש,
מטכס עצה כדי להשפיע על אנשיו להישאר בממלכה שלהם ולעבוד את אלוהים בממלכתם.
״ויוועץ המלך ויעש שני עגלי זהב״ ״ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלוהיך
ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״ וכמובן אנחנו מיד נזכרים במעשה העגל ב״שמות״ פרק ל״ב.
כאשר אהרון לקח מידם את הזהב: ״ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל
מסכה״ ״ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״.
>> ממש מילה במילה.
כן והינה ואת שני העגלים האלה,
האחד בדן האחד בבית אל בשני המקדשים המרכזיים של ממלכת ישראל.
ושוב לא מקרה הדבר, נכון שמנסים כאן להציג את ירבעם כמין פושע גדול אבל שוב,
השאלה איך התסכלו עליו בממלכתו שלו וכנראה שבממלכת ישראל
עשיית העגל, גם עגל המדבר לא נחשבה כחטא ולא נחשבה
כעבודת עלילים אלא אדרבה כדרך לגיטימית לעבוד את האל.
אבל הסופר היהודאי שכנראה מידו יצא הסיפור בשמות ל״ב ומידו כמובן יוצא
הסיפור במלכים א' פרק י״ב, כך מצליח להציג את ירבעם כפושע.
>> לא צריך לעבוד קשה מאוד כדי לשלוף מתוך הסיפור שנכתב נגד ירבעם בעצם את דמותו
בממלכתו שלו והוא היה שם כמעין משה גואל העם מפני פרעה, שלמה, רחבעם המציקים לו.
ברור שהתקשתי למצוא מקורות של חז״ל שהולכים בכיוון הזה.
>> כן, ברור.
>> הדבר היחיד שאפשר להצביע עליו הוא קודם כל להזכיר לעצמנו וגם בזה כבר
עסקנו בסיפור הקמת פסל בדן.
שעל פי המסורת ספר שופטים, ״ויקימו להם בני דן את הפסל״ ״ויהונתן בן גרשם בן מנשה״,
ודיברנו על הנון הקטנה הזאת, שלמעשה מדובר פה על בן משה.
״הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ״ ״וישימו להם את פסל
מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלוהים בשילה״.
בכל מקרה יש קשר נוסף בין ירבעם לבין משה דרך הסיפור הזה.
והמדרש במקרה זה ״מסכת אבות״ מצביע על הניגוד האדיר
שבין משה לירובעם ואומר ״כל המזכה״ ״את הרבים אין חטא בא על ידו
וכל המחטיא את הרבים אין״ ״מספיקין בידו לעשות תשובה.״ לא מאפשרים לו לחזור בתשובה.
״משה זכה וזיכה את הרבים,״ ״זכות הרבים תלויה
בו שנאמר צדקת השם עשה ומשפטיו״ ״עם ישראל.
ירבעם חטא והחטיא את הרבים״ ״חטא הרבים תלוי בו שנאמר
על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא״ ״ואשר החטיא את ישראל״.
הניגוד המוחלט הוא משה וירבעם, תפיסה יהודאית.
מן הסתם בצפון חשבו וודאי אחרת.
הבא בתור, כמובן מלך ישראל.
>> לפני שאני מגיע לדוד אני רק אומר עוד דבר קטן.
שימו לב ששלוש הדמויות הראשונות שעסקנו בהן: יהושע, אליהו וירבעם, מה משותף להן?
שכולן קשורות בממלכת הצפון.
>> שבט אפרים וכו׳.
>> כן, כלומר בתקופת בית ראשון משה היה מודל לדמויות ממלכת
הצפון וזה נותן לנו מקום למחשבה שמא כל עניין יציאת מצרים
וכל עניין דמותו של משה מתקופת בית ראשון היה הרבה יותר חשוב,
יותר חזק בממלכת יהודה מאשר בממלכת ישראל.
שהרי עתה שאנחנו עוברים לדמותו של דוד לא נמצא את דוד של בית ראשון
כל כך קשור למשה, בעיקר את דוד של בית השני נמצא קשור למשה.
>> למשל.
>> כן, ״ויעמד כמשפט דוד״ ספר ״דברי הימים״ ״את מחלקות הכוהנים על עבודתם״ ״והלוים על
משמרותם להלל ולשרת נגד הכוהנים״ ״לדבר יום ביומו והשוערים במחלקותם
לשער ושער כי כן״ ״מצות דוד איש האלוהים״ >> דוד, איש האלוהים.
>> כינויו, כן כמובן.
והנה כבר דיברנו על דוד, על משה המשורר,
תפילה למשה איש האלוהים וכו׳.
ודיברנו על כך שהינה ניתן למשה מקום בספר דוד, בספר ״תהילים״,
שוב רצון להשוות בין משה, לדמות את משה לדוד ושוב אנחנו רואים שאנחנו
נעים במסלול דו כיווני, דוד כמשה אבל גם משה כדוד.
וכמובן בדברים ל״ג, ״וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל״ ״לפני מותו״.
>> כלומר זה איש אלוהים וזה איש אלוהים.
קו אחד של דמיון בין השניים.
דימיון נוסף גם עליו כבר הצבענו למעשה היא העובדה ששניהם צמחו מתוך עולם המרעה.
שניהם כרועים וכך מסופר גם על דוד וגם על משה.
>> אלא ששוב המסורת הזאת היא הרבה יותר חזקה בדוד במקרא
>> מאשר במשה.
>> מאשר במשה.
למשל, בסיומו של מזמור ע״ח בתהילים,
סיום המזמור הארוך ההיסטורי הזה שמזכיר רק דמות אחת בשמה והיא דוד,
״ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן מאחר עלות״ ״הביאו לרעות ביעקב
עמו ובישראל נחלתו״ ״וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם״.
כלומר דוד שהיה רועה טוב לצאנו הופך להיות רועה לעמו.
וגם כבר בשמואל ב׳ אנחנו רואים זאת, כאשר אומר העם לדוד,
מזמין אותו לשמש כמלך: ״גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך
עלינו״ ״אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל ויאמר ה׳ לך
אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד״ ״על ישראל״.
>> אבל גם משה, גם משה היה רועה.
>> כן, אלא שבדוד עושים לך ממש את ההשוואה שהיה רועה לצאן ולכן יהיה רועה העם.
במשה רק נאמר שהיה רועה המקרא לא מפתח את העניין הזה יותר.
>> כוונתך לפסוק ב״שמות״ פרק ג׳ ״ומשה היה
רעה״ >> כן
>> ״את צאן יתרו״,
בזה נסתיים סיפור משה הרועה.
אבל ראינו כבר בשעתו שהמדרשים מפתחים מאוד מאוד, מאוד את דמות משה
כרועה הפעם כנראה מתוך נסיון לדמות אותו >> לדוד.
>> אל דוד דווקא.
>> והנה כאן מזמור יפה על דוד כרועה,
כן, >> מה זה ה'קנא' הזה שלמעלה?
>> קנ"א, מזמור קנ"א.
בתרגום השבעים יש מזמור נוסף על ק"נ המזמורים והנה מקורו של המזמור הזה,
מקור עברי שנתגלה בקומראן, באחת המגילות, מגילת מזמורים מקומראן.
ושם דוד, במזמור המושם בפיו, "קטון הייתי
מן אחיי וצעיר מבני אבי וישימני רועה לצאנו ומושל בגדיותיו.
"ידי עשו עוגב ואצבעותיי כינור ואשימה לאדוני כבוד".
אם תשאלו מדוע היה דוד מוזיקאי, זה מפני שרצה להלל את אלוהיו והרי
השירה לאדוני היא מלווה בכלי נגינה כמו במקדש.
"ואמרתי אני בנפשי ההרים לא יעידו לו והגבעות לא יגידו,
"עילו העצים את דברי והצואן את מעשי, כי מי יגיד ומי ידבר ומי יספר את מעשי אדון הכל.
"ראה אלוה הכל הוא שמע והוא האזין, שלח נביאו למושחני "את שמואל לגדלני.
יצאו אחיי לקראתו", אתם רואים כאן ממש את כל הסיפור של משיחתו של דוד,
"יצאו אחיי "לקראתו, יפי התור", 'יפה התואר' כמובן רק שכך בכתיב שלהם,
של בית שני, לפעמים נופלות הגרוניות, "יפה התור ויפה מהראה "הגבוהים בקומתם,
היפים בשיערם, לא בחר אדוני אלוהים בם.
"וישלח ויקחני מאחר הצואן וימשחני בשמן הקודש
"וישימני נגיד לעמו ומושל בבני בריתו", ושימו לב למסגרת,
כשם שבראש המזמור אביו שם אותו רועה לצאנו, "וישימני רואה לצאנו "ומושל בגדיותיו",
עם משיחתו, "וישימני נגיד לעמו "ומושל בבני בריתו".
>> כבר גם המזמור הזה מוסיף לעוצמה הגדולה של דוד כרועה וממנו כאמור
ירש משה את היסוד של הרועה,
כפי שראינו גם בזמנו על המילים "השם צדיק יבחן", שואל המדרש, "במה הוא בוחנו?
במרעה הצאן." בדוגמאות, "בדק לדוד בצאן "ומצאו רועה יפה...
ואף משה לא בחנו אלא בצאן." שניהם נבחנו בצאן ונמצאו ראויים
להיות מנהיגים על עם ישראל.
אבל יש עוד קווי דמיון בין משה לבין דוד ואחד מהם בא במדרש דברים רבה,
"אמר רבי יצחק: מי שאוהב מצוות "אינו שובע מן המצוות.
כיצד?
את מוצא "שני גדולי עולם דוד ומשה", דוד ומשה,
"ולא שבעו, "דוד אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא רק אתה לא תבנה
לי את הבית הזה," את בית המקדש, "היה דוד אומר לעצמו: וכי מפני
שאמר לי הקדוש ברוך הוא אתה לא תבנה לי הבית אני יושב?", כלומר מתבטל?
"מה עשה זירז את עצמו והתקין כל צרכיו עד שלא מת, מניין?
"שנאמר", דברי דוד, "והנה בעוני הכינותי לבית אלוהי", כלומר דוד
>> זה כל כך נכון לגבי ספר דברי הימים,
שבספר דברי הימים, דוד הוא של משימה אחת, הקמת בית המקדש,
הוא הארכיטקט והוא המהנדס והוא המתרים והוא סדרן העבודה,
לשלומו לא יישאר הרבה לעשות, אלא במחיא כפיים, בבת אחת יבנה המקדש.
>> ומה לגבי משה?
"וכן משה אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא "כי לא תעבור את הירדן הזה",
ולכאורה בזה סיימת את תפקידך,
"אמר משה: אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט?" בעבר הירדן,
"מיד אז יבדיל משה", זה הפסוק שמספר על הפרשת ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי,
משה כדוד לא פסקו מלעשות דברים נכונים גם כאשר כבר בשורת מותם הייתה ברורה להם.
דוד עבד למען המקדש, משה עבד למען ערי המקלט הנה עוד קו של דימוי ביניהם.
ועוד קו אחד שהמדרש עומד עליו, מדרש פטירת משה שם בפי משה את הדברים,
"וכשהייתי בן שלושה חודשים התנבאתי "ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש".
המדרש הגדול, "כשהיה דוד קטן היה מתנבא ואומר: עתיד אני להחריב
את מקומות פלישתים "ולהרוג מהם אדם גדול ושמו גולית ועתיד אני לבנות את בית המקדש".
שניהם בצעירותם היו נביאים.
ועוד קו אחד מפתיע למדי.
>> כן וזה אותה מגילת מזמורים שממנה קראנו את מזמור קנ"א,
נסיים "ויהי דוד", >> הקולופן, כלומר משפט הסיום?
>> קטע פרוזאי, בסוף המגילה.
"ויהי דוד בן ישי חכם "ואורו כאור השמש",
הנה לנו האור של משה מגיע ונוגע גם על דוד,
"וסופר ונבון ותמים "בכל דרכיו לפני אל ואנשים ויתן לו אדוני רוח נבונה ואורה,
"כל אלה המזמורים דיבר בנבואה אשר נתן לו מלפני
העליון." >> כבר דוד נביא כמשה והאור כמשה.
ואני מזכיר לעצמנו בשמות רבה למדנו, "בשעה שנולד משה,
"נתמלא כל הבית כולו אורה, כתוב כאן", בסיפור לידת משה, "ותרא אותו כי טוב הוא,
"וכתוב שם", בסיפור בריאת האור, "וירא אלוהים את האור כי טוב." כלומר,
אור נמלא בזמן לידת משה, אור ליווה את פניו של דוד.
משה נביא, דוד נביא, דוד הרועה, משה הרועה,
הדמיון ביניהם הולך וגדל, ואכן שוב עומד על כך מדרש תהילים ברשימה גדולה של קווי דמיון.
"המשובח שבנביאים, זה משה...
המשובח במלכים, זה דוד.
"את מוצא כל מה שעשה משה עשה דוד: משה הוציא את ישראל ממצרים,
"ודוד הוציא את ישראל משיעבוד גלויות," >> מהפלישתים.
>> מהפלישתים שיהיה.
"משה עשה מלחמה בסיחון ועוג, ודוד עשה מלחמה בכל סביביו,
שנאמר כי מלחמות השם אלוהים הוא נלחם.
"משה מלך על ישראל ועל יהודה, שנאמר ויהי בישורון מלך", פירשנו את זה על משה,
"ודוד מלך על ישראל ועל יהודה, "משה קרע לישראל את הים," אה מה עם דוד?
"ודוד קרע לישראל את הנהרות, שנאמר "בהצותו את ארם
נהרים," והמדרש מבין את המילה בהצותו כאילו זה בחצותו,
כאשר הוא חצה, ארם נהריים זה שני נהרות.
כך שאם משה קרע את הים, אני מזכיר לך את יהושע שקרע את הירדן ואליהו שקרע
את הירדן ואלישע שקרע את הים, גם דוד חייב לקרוע את הים "שנאמר בהצותו את ארם נהריים".
"משה בנה מזבח", במדבר, "דוד בנה מזבח" בגורן ארוונה, "זה הקריב וזה הקריב,
משה נתן חמישה "חומשי תורה לישראל", >> זה חשוב.
>> "ודוד נתן חמישה ספרים שבתהילים לישראל",
שאולי ספר תהילים מחולק לחמישה ולא מקרה כנראה, חמישה דווקא.
"משה בירך לישראל במילים אשריך", אשריך ישראל, "ודוד בירך את ישראל "באשרי
יושבי ביתך", שניהם בירכו את עם ישראל, משה כדוד, דוד כמשה.
>> בכל זאת, לפני שנסיים בדוד אני רוצה להוסיף עוד דבר,
שדמותו של דוד ושוב בספר דברי הימים המאוחר,
אנחנו פוגשים את דוד רק בנעלי עבודה, לא בנעלי בית, כל פרשות המשפחה אינם,
כמו שבמשה אנחנו מכירים אותו כמנהיג 24/7, כך דוד בדברי הימים.
הטרגדיה של דוד הרי בספר שמואל וראשית ספר מלאכים,
הייתה טרגדיה משפחתית, כל מה שבא ערבים בניו, בסוף חייו,
שוכב לו מסכן וקר לו ולא באים לבקר וכדומה.
וספר דברי הימים החליף לו את הטרגדיה, הטרגדיה שלו בספר דברי הימים,
שזה האיש שביקש להקים את המקדש ופעל לשם כך כל חייו, לא זכה, שלמה בנו יגשים.
ממש כמו יהושע, שהגשים את חזונו של משה,
שהוליך אותנו ארבעים שנה במדבר ולא בא שמה.
