הדבר הבא היא התפילות. צריך להתפלל. לגבי משה זו בעיה, למה להתפלל ללידת משה? בסך הכל יש לו כבר אח ויש לו כבר אחות. ראינו כבר את יוסף בן מתתיהו. אני רוצה לזכור לעצמנו שעמרם שנודע לו על הגזרה של המתת התינוקות ואישתו היתה הרה, עמד בתפילה לפני האלוהים. וזה המקום היחיד שמצאנו שיש תפילה הקשורה לדמותו של משה וזה העתקה, משום שכאן התפילה איננה תפילה לבקשת הולדת ילד כמו לגבי יצחק, כמו לגבי אחרים. אלא בעקבות הדברים עצמם אבל לפחות יש "וי" קטן, "וי" קטן. יש גם תפילות לגבי הנושא הזה של משה תפילה אם כי לא ללידתו, אלא לשמירתו מפני פרעה. מה שיעביר אותו לדבר המרכזי, אני חושב בנושא הזה, וזה העניין של הבשורה. מישהו מבשר, מישהו מודיע בשורה על הולדת הילד. בואו נראה. >> והנה הברית החדשה וכאן נתחיל להבין מדוע אנחנו מתעקשים גם לשלב דמות אחרת, את דמותו של ישוע בתוך המסכת הזאת של מסורות על לידתו של משה. כן, ויוסף בעלה, בעלה של מירים, איש צדיק היה. >> זה כבר אמרנו. >> כן, הם היו רק מאורסים, טרם היו נשואים. והנה, "ויוסף בעלה איש צדיק ולא אבה לתתה לחרפה", נודע לו, ניכר הדבר שאישתו הרה. והוא היה איש עדין מאוד, הבין שהיא הרה לאיש אחר "ויאמר אשלחנה בסתר". "הוא חושב כזאת והנה מלאך ה' נראה אליו בחלום" הנה בשורה מאת מלאך "ויאמר יוסף בן-דוד" אמרנו קודם, יוסף מן האצילים היה, כלומר ממשפחת דוד המלך. "ויאמר יוסף בן דוד אל -תירא מקחת את מרים אשתך" "כי הנוצר בקרבה מרוח הקודש הוא. והיא יולדת בן" "וקראת את שמו ישוע כי הוא יושיע את-עמו מחטאתיהם". אגב מעניין הברית החדשה אומנם הגיעה אלינו מיוונית אבל יכול להיות שמאחורי היוונית יש יסוד שמי כי אתם רואים שמשחק המילים הזה לא עובד ביוונית "ישוע כי הוא יושיע" עובד רק בשפה העברית. >> יסוד של מי? עברית? ארמית? אחד משניהם? >> אחד מן השניים כן ולא ברור הדבר. "וכל זאת" "היתה למלאת את-דבר ה' אשר-דיבר ביד הנביא לאמר". אגב מאוד אופייני לבשורה על פי מתי. שוב כדי לשכנע את היהודים לקבל את ישוע כמשיחם להוכיח שכל דבר שארע בסיפור חייו הוא הגשמה של אחת הנבואות המקראיות "הנה העלמה הרה וילדת בן וקראו שמו עמנואל אשר פרושו האל עמנו". "וייקץ יוסף משנתו ויעש כאשר ציוהו מלאך ה' ויאסף את-אישתו אל ביתו". כלומר הוא משתכנע להחזיק בה והילד הוא כמובן לא בנו ואתם מרגישים כאן באיזו "חריקה". מפני שמצד אחד רשימת היוחסין מציגה את יוסף כבן דוד אבל הילד הוא לא בנו של יוסף אלא בן לרוח הקודש. >> על רוח הקודש עוד נדבר כשנעסוק בהתעברות, זה כבר נושא השיעור הבא. >> כן. >> על ההתעברות, אני עוד מתקשה להבין את פסוק 23 "הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראו שמו עמנואל". ישוע לא נקרא עמנואל. >> וודאי שלא. אבל אפשר לקרוא לו גם עמנואל, גם לו אפשר להוסיף שמות כהנה וכהנה ובלבד שתתגשם פה עוד נבואה מקראית. >> ומה לגבי העלמה? האם עלמה פרושו של דבר אישה לא, >> אז הינה העלמה וכמובן האם העלמה היא סתם בחורה צעירה? או העלמה היא בתולה? המילה היוונית כאן היא "פרתנוס", שהיא משמעותו בתולה. והנה גם בתרגום ה-70 אנחנו מוצאים את המילה "פרתנוס", בתולה לדידנו בעברית, במקור העברי של ספר ישעיהו עלמה היא בחורה צעירה. לבעלי הברית החדשה בוודאי כדי שהוא יוולד לבתולה זה הנס הגדול. רצו לפרש "פרתנוס". יכול מאוד להיות, כך לפחות לפי דעתי שלתרגום ה-70 חדרה המילה "פרתנוס", בתולה כבר מן הברית החדשה, לאחר מעשה. ניתן לראות בתרגום ה-70 כמה וכמה ביטויים לשינויים בהשפעה נוצרית ויכול להיות שזו אחת הסיבות לדחיית תרגום ה-70 על ידי היהודים. תרגום ה-70 הומר על ידי כמה תרגומים יהודיים אחרים לשפה היוונית. >> ומי זאת עלמה, אנחנו יודעים שזה דברי ישעיהו נכון? >> כן, כן. וודאי >> הוא מדבר על עלמה מסוימת? על אישתו שלו? >> ישעיהו, אישתו שלו מי יודע, הדברים לא ברורים בישעיהו, אבל כמובן "קפצו על המציאה" כאן בברית החדשה ופירשו על מרים וישו. >> עוד דבר, אני חושב נראה פה מעניין, זה העניין של ההתגלות בחלום. >> כן. >> המלאך מתגלה אל יוסף בחלום. כי אני כששומע את השם יוסף, אני מיד נזכר בחלומות. >> והנה אם אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הסיפור, בפרקים הראשונים של הבשורה על פי מתי יוסף חולם לכל אורך הדרך. הוא יחלום עוד כמה וכמה חלומות ובזה יסיים את תפקידו בברית החדשה. כלומר זה דבר נפלא. ממש היו צריכים איש בשם יוסף כדי שהוא יהיה החולם האולטימטיבי והמעניין הוא שברשימת היוחסין של מתי בראש פרק א' בברית החדשה, אביו של יוסף שמו יעקוב. אז יש לכם כאן ממש יוסף בן יעקוב השני בעל החלומות. >> מעניין, ופה הבשורה היא מלאך בחלום לאב. אבל כמו שאמרנו יש בשורה נוספת בברית החדשה. זו של לוקס. מה קורה בה? >> בבשורה האחרת שיש בה סיפור לידה, הבשורה על פי לוקס כן, "ויהי בחודש השישי וישלח אלוהים את-גבריאל המלאך גלילה אל-עיר" "אחת ושמה נצרת: אל בתולה מארשה לאיש אשר-שמו יוסף מבית דוד", שוב מדגישים את המשפחה הטובה "ושם הבתולה מרים" "ויבוא המלאך החדרה ויאמר אליה" כלומר בשורה לאישה, מאוד מזכיר לכם אולי את הסיפור על שימשון, כן מחזירים את האישה למרכז, לא בשורה לבעל, אלא בשורה לאישה. "ויבוא המלאך החדרה", החדרה זה המקום הנסתר בבית בדרך כלל, זה חדר המיטות. "כן ויבוא המלאך החדרה ויאמר אליה שלום לך אשת חן ה' עמך". "(ברוכה את בנשים) והיא (בראותה) נבהלה לדברו ותאמר בלבה" "מה הברכה הזאת: ויאמר לה המלאך אל-תיראי מרים" "כי מצאת חן לפני האלוהים" והנך הרה וילדת בן" אנחנו ממש שומעים פה הדהוד של פסוקי המקרא. >> כן אבל זה המתרגם דליטש שידע יפה מאוד תנ"ך והתאמץ לקרב את זה למקרא. >> אבל זה עדין מאוד, מאוד מקראי. "וקראת את שמו ישוע: והוא גדול יהיה ובן-עליון" "יקרא וה' אלוהים יתן-לו את-כסא דוד אביו:" כלומר ממש היורש האולטימטיבי. המשיח. "ומלך על-בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ:". בשורה של מלאך אבל הפעם זה המלאך גבריאל. מלאך שיש לו שם. אגב במקרא לא ניתנים שמותיהם של מלאכים. רק בספר הכי מאוחר במקרא, בספר "דניאל" לפתע פתאום יש שמות של שני מלאכים: מיכאל וגבריאל. ואחד המלאכים הללו גבריאל הוא המלאך שנגלה אל מירים. >> אנחנו נראה עוד בהמשך הקורס שגבריאל הוא גם הלך עם זיקה מאוד מיוחדת למשה רבינו דווקא, זה לא מקרה כנראה שהמלאך שיש לו זיקה אל משה במדרשים הוא המלאך גבריאל שבא אל מרים ואגב אם מותר לקפוץ קדימה הוא המלאך הידוע גם בשם ג'יבריל, זה המלאך שהוריד את הקוראן אל מוחמד. כלומר שלושה מיסדי דתות מונותאיסטיות גדולות, אם נקרא לנצרות מונותאיסטית מובהקת, היהדות, הנצרות והאיסלם, מתקשרים איכשהו: משה, ישוע ומוחמד דווקא לגבריאל וזה וודאי מאוד מעניין במחקר משווה של דתות. פה גם נזכרת העיר נצרת שגם אותה אולי עוד נפגוש בהמשך הדברים. אם כך מצאנו אצל יוסף בן מתתיהו כזכור לך בשורה שאלוהים בישר לעמרם בחלום ועמרם העביר את זה לאישתו יוכבד ביום. כאן מצאנו בברית החדשה שתי בשורות שונות, בשורה לאב, בשורה לבן. >> בשורה לאם. >> מה קורה, בשורה לאם, כמובן. מה קורה בסיפרות חז"ל? אגב זו תמונה מאוד ידועה על המלאך גבריאל הקורע ברך לפני מירים כשהוא בא להודיע לה על לידת ישוע, הבשורה. מה קורה במקורות שלנו. לפני שנגיע לחז"ל נחזור לאותו ספר חיצוני "קדמוניות המקרא" שתורגם על ידי הרטום. ושם מסופר על "רוח אלוהים" "באה אל מירים בלילה ותראה חלום ותספר להוריה בבוקר" "לאמור:" כלומר בשורה להורים היא באמצעות האחות שחולמת חלום. "ראיתי בלילה והנה איש". >> כשאנחנו שומעים "רוח אלוהים באה אל מירים" אתה מיד לפתע חושב לרגע על הברית החדשה אבל זה לא זה. זאת מירים האחות. >> כן, ושוב התרגום לעברית של ספר שנכתב בעברית, תורגם ליוונית ועבר ללטינית וחזר לעברית, אני מאוד זהיר בדקויות לשוניות, בכל מקרה "רוח אלוהים באה על מרים בלילה ותרא חלום ותספר להוריה בבוקר לאמור: ראיתי בלילה והנה איש עומד בבגד בוץ" "ויאמר לי לכי ואמרי אל הוריך הנה אשר יוולד מכם יושלך למים כי על ידו ייבשו" "המים". הוא כמובן מתכוון להשלחת משה ליאור מכאן ולקריאת ים סוף מכאן. "ואעשה על ידו אותות ואציל את עמי ולא יהיה השלטון תמיד". "וכאשר סיפרה מירים את חלומה לא האמינו לה הוריה". חוסר אמונה בגדולה שהנבואה הזאת מבשרת.- מאוד מעניין אותי העניין הזה של "ולא יהיה השלטון תמיד". שוב, אני לא יכול להתאפק, מלהשוות את זה למה שנאמר בברית החדשה, כן, על זה ששלטונו יהיה שלטון עולם של היילוד.- זה רק חוזר ומדגיש שאנחנו, השימוש שלנו בברית החדשה הוא שימוש מוצדק, גם אם הוא לא עוסק במשה אלא ביהושע בלבד, ומרים הסיפור שלה, הוריה לא האמינו ומעניין, הבשורה להורים באה דרך האחות. למה לא ישירות להורים? אין לי תשובה לשאלה הזאת, אבל עובדה היא שיש וריאציה שהבשורה היא לאב או לאם, לאב ולאם, או לאחות.- כי מרים היא הנביאה. מרים היא נביאה, ולכן צריך להוכיח שהיא נביאה, והרי לך הוכחה נפלאה.- אני חשבתי הסבר אחר, יותר דחוק אבל. מרגע שהנצרות סיפרה שהבשורה על לידת יהושע באה לאב ולאם, המסורות היהודיות העדיפו לומר שהבשורה הגיעה דרך האחות, כדי להרחיק את הסיפור הנוצרי מן הסיפור היהודי ככל האפשר. - כן אבל כיוון ששמה מרים, אז אנחנו קצת מקרבים את זה שוב לסיפור הנוצרי, אינני יודע.- על הבחירה בשם מרים כשם אמו של יהושע [לא ידוע] מכוונת.- יכול להיות.- היא קשורה לעובדה שמרים אחותו של משה. - פה יש מעגל מאוד מעניין, אנחנו מן היהדות לנצרות, וחזרה ליהדות וחוזר חלילה.- עד ביאת המשיח כנראה לא נקבל תשובה מוחלטת, אבל עכשיו נראה את המדרש. - כן.- מה יש במדרשים? התלמוד הבבלי, כמו שאתה הרגשת נכון, נתפס לעובדה שמרים מוצגת כנביאה. הנה אחרי שירת הים נאמר ש- ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה, ובעקבותיה יוצאות כל הנשים בתופים ובמחולות. המדרש, במקרה הזה בתוך התלמוד הבבלי, מתקשה בקביעה שמרים הנביאה היא אחות אהרון. הרי צריך היה לומר אחות משה, או אחות משה ואהרון. ושואל המדרש, אחות אהרון ולא אחות משה, מדוע נאמר אחות אהרון? ומכאן אומר רב עמרם אמר רב בשמו של רב, "רב" זה שמו של חכם.- נחמד שזה רב עמרם כמובן שהוא בעסקי משה ו...- כן, לא שמתי לב לזה. רב עמרם אומר בשם רבו רב, ואמרי לה ואומרים שאמר את זה רב נחמן בשם רב, בין כך ובין כך המסורת חוזרת לחכם בשם רב, מלמד שהייתה מתנבאה כשהיא אחות אהרון. כלומר, נבואתה היחידה של מרים היא בסטטוס אחות אהרון. ברגע שנולד משה, מרים פסקה מנבואה ונבואה אמרה לאחיה, למשה. אבל מרים הנביאה הייתה אחות אהרון, ונבואתה הייתה כשהיא אחות אהרון. ומה הייתה אומרת? עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. מוטיב ההושעה חוזר כל הזמן,- ודאי.- גם בשמשון וגם בישוע וגם כאן. עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. וכיוון שנולד משה, כיוון בלשון חז"ל פירושו כאשר, לא כמו בגלל,- כן. נתמלא כל הבית כולו אור. עוד נחזור למוטיב האור. עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך. כיוון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפח על ראשה. אמר לה בתי, היכן נבואתך? והיינו דכתיב, וזה שכתוב, ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. זה פסוק שמדבר על מרים העומדת ליד היאור להשגיח על משה. והמדרש אומר למה היא עמדה שמה? לידע מה יהא בסוף נבואתה. היא נפגעה פגיעה אישית. היא ניבאה שהילד הזה יושיע את ישראל, והנה הוא מושלך ליאור, [לא ידוע] את הקרוקודילים והמים, ולכן היא עומדת מרחוק לדעה מה יעשה לו, כלומר מה יהיה בסוף נבואתה.- האם תתקיים נבואתה, אם לא תתקיים.- או לא תתקיים נבואתה. על מוטיב האור עוד נגיע, ועל מוטיב הפקפוק של האב גם כן נגיע אבל מהבחינה הזו, זה הווריאציה שהאחות היא זו שהתנבאה. לפי [לא ידוע] זה היה חלום, פה זה נבואה, וראינו בשורה של מלאך. כל הווריאציות אפשריות, [לא ידוע], ועדיין יש בשורה, בשורה למשפחה.- יפה מאוד. - סתם כדי רגע לעבור תמונה, אחת התמונות הילדותיות של מרים, משה הקטן בתיבה, - דומם שטה תיבה קטנה.- דומם שטה תיבה... כן, זה בשיר, אולי אפשר לשמוע חלק ממנו עכשיו אפילו.- נחמד.- מדוע לא? [מוזיקה] "דומם שטה "תיבה קטנה "על היאור הזך "ובתיבה "משה קטן "ילד יפה ורך. [מוזיקה] [מוזיקה] "ילד יפה "ורך." אחרי הדומם שטה הזו, נעבור לדבר הבא, והוא האחרון, ידיעת האויב. ניסיון למנוע את לידת הילד. זה לא מצאנו ברגע זה לגבי משה, עד שנגיע למקורות השונים. ונראה את הווריאציות ונתחיל שוב במדרש, שמות רבה. ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכבר עמדנו על כך שהאמירה היא לכאורה כוללנית. כל הבן הילוד, והוא מצווה את זה לכל עמו, זה פסוק מספר שמות. ויצו פרעה לכל עמו לאמר, כל, יש פה פעמיים כל. כל העם, נצטווה את כל הבן היילוד. אמר רבי יוסי, כנראה בן חנינא, אף על עמו גזר. הפתעה גדולה. פרעה ציווה גם להשמיד את המצריים. ולמה עשה כן? שהיו אצטגניניו, זה מזכיר לך כמובן כבר את יוספוס, האצטגנינים, היו אצטגניניו אומרים גואל ישראל נתעברה בו אמו, או בעברית שלנו- אמו כבר מעוברת. הוא כבר במעי אמו, אבל אין אנו יודעים אם מישראל הוא או מצרי הוא. המדרש, כאנשי העולם הקדום, האמינו באצטגנינות. האמינו שהסתכלות בכוכבים מסוגלת לבשר דברים נסתרים. אבל המדרש לא נפל בפח. האצטגנינות לא מגלה מה יהיה. זה לא ההורוסקופים של ימינו, שבכל יום שלישי מודיעים לי מה יהיה ביום רביעי, לא. ההורסקופ של ימינו לא מוכר להם, אלא יריאה בכוכבים של הנסתר. האצטגנינים ראו דרך הכוכבים מה שכבר קרה, היינו שגואל ישראל מי שיושיע את ישראל הוא כבר בדרך, נאמר כך, נתעברה בו... אלא הם לא יודעים אם הוא ישראלי או מצרי, והם גם לא יודעים באיזה שלב של ההריון הוא נמצא. האם ביום הראשון להריון או בחודש התשיעי. ולכן באותה השעה כינס פרעה לכל המצריים ואמר להם השאילו לי, זו מילה איומה, השאילו לי בניכם לתשעה חודשים שאשליכם ליאור. גם הם ידעו שתקופת ההריון תשעה חודשים, כך שאם התינוק התעבר רק אתמול, אם ישמידו את כל הבנים תשעה חודשים הקרובים וכל הבנים מישראל וממצרים, הסכנה תחלוף, והראייה היא מפסוק, הדא הוא דכתיב, זהו שכתוב, כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו. בן יהודי בן מצרי. ועל זה דיברנו. ולא רצו לקבל ממנו אמרו לו בן מצרי לא יגאל אותם אלא מן העברים. בסופו של דבר רק השמידו את בני ישראל לתקופה קצובה. ופה ענו על שאלה מאוד מעניינת. אם המצרים השמידו את בני ישראל, מי יוצא ממצרים? איך יש לך 600 אלף גברים לצאת ממצרים, אם המצרים באופן שיטתי השמידו את כל הצאצאים? התשובה לפי המדרש, רק 9 חודשים. לאחר 9 חודשים כבר לא היה טעם להמשיך בגזרה, כמובן משה נולד, והסיפור ממשיך כפי שהוא ממשיך, אבל כאן ראינו את המוטיב הזה של ניסיון, ניסיון למנוע את לידת הבן היילוד, ברמה הזאת של המדרשים, אוקיי? וכמובן אי אפשר, שוב, בלי הברית החדשה. - כן, והברית החדשה מביאה אותנו כבר אל הלידה. כלומר, השלב הזה של הניסיון למנוע במשה שהוא לפני הלידה, כאן אנחנו כבר ממש בשלב של הלידה. ויהי בימי הורדוס המלך, כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה ויבואו מגושים, כלומר גם כן מין אצטגנינים, קוסמים שכאלה, ויבואו מגושים מארץ מזרח ירושלים ויאמרו איה מלך היהודים אשר יולד, כי ראינו את כוכבו במזרח, ונבוא להשתחוות לו.- כוכב, ראינו כוכב אצל משה, גם ביוספוס.- או ראינו אור, הנה לנו כוכב. - אגב, הורדוס, לגבי הורדוס, הורדוס הלך לעולמו ב-4 לפני הספרה.- כן.- אז איך זה מסתדר קצת עם ה...- לא כל כך מסתדר, אבל מי אמר שכולם יודעים היסטוריה. ויאמרו איה מלך היהודים אשר יולד, כי ראינו את כוכבו במזרח, ונבוא להשתחוות לו ויהי כשמוע הורדוס המלך את דבריהם ויחרד הוא וכל ירושלים עמו. ויקהל את כל ראשי הכהנים וסופרי העם, וישאל אותם לאמר איפה יוולד המשיח? ויאמרו לו, בבית לחם יהודה. כלומר התשובה היא ברורה לחלוטין. חייב להיות מבית לחם יהודה יש נבואה אכן בספר מיכה בפרק ה' שאומרת שהמלך לעתיד לבוא יוולד בבית לחם. אז קרא הורדוס למגושים בסתר, הוא רואה בזה כמובן סיכון לשלטונו ולשלטון ביתו,- מלך היהודים.- הוא מלך היהודים, ולכן אתם רואים שהורדוס מוצג כאן כמין פרעה שכזה. אז קרא הורדוס למגושים בסתר ויחקור לדעת העת אשר נראה הכוכב. וישלחם בית לחם, ויאמר להם לכו חיקרו היטב על דבר הנער והיה כי תמצאון אותו והגדתם לי ואבואה להשתחוות לו גם אני. הוא מערים עליהם, מבקש להערים עליהם, אבל הם כמובן יודעים יפה יפה שהוא מערים עליהם, ולא יחזרו לגלות לו מה שלמדו וירא הורדוס כי התלו בו המגושים ויקצוף מאוד וישלח ויהרוג את כל הילדים אשר בבית לחם ובכל גבוליה למבן שנתיים ולמטה לפי העת אשר חקר מפי המגושים. כלומר פה אתם רואים שהניסיון לחסל את הילדים הוא כבר ניסיון בעקבות הידיעה שנולד מושיעם של ישראל, קרוב מאוד למה שראינו כמובן במדרש ואצל יוספוס ושונה מאוד ממה שראינו במקרא. >> אתה יודע אם נחליף את הורדוס בפרעה ואת ישוע במשה ואת לחם בגושן, >> יש לנו את יוספוס ואת המדרש. >> אוקיי אז מה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו שהבשורה היא קדומה מאוד, אבל יוספוס זה בן זמנה ומה שיוספוס מספר על משה, מספר את הבשורה על ישוע וכמובן פה מקום לדון בשאלה הגדולה, מה המקור ומה העתק, אם אפשר לומר כך, יש לך עמדה בנקודה? >> קודם כל, תארו לעצמכם שלא היה לנו יוספוס ולא הייתה לנו הברית החדשה, והיינו רואים את המסורת הזאת רק במדרש כלומר היינו אומרים הא, מסורת מאוחרת שבעלי המדרש הוגים אותה ממוחם הקודח. אבל פה אתם רואים שאנחנו חוזרים מאוד בשנים אחורנית והרי מסורת שכזו לפנינו, מעבר לכך אולי כאן עלינו להפעיל את נשק יום הדין שלנו, את הארכיאלוגיה הספרותית. >> או שכל ישר זה גם נשק לא רע. >> כן. אתה מעדיף את השכל הישר, דבר, >> לא. >> השכל הישר הוא אצלך. >> השכל הישר היה אומר כך, אם יש לי מסורת בת אותה מאה >> כן. >> יוספוס מספר על משה והנצרות מספרת על ישוע וזה לא במקרה שהדמיון הוא כל כך גדול כך שיש איזה קשר בין הדברים עצמם, יכולת לטעון שיוסף הוא שמע מסורות נוצריות, שם איפשהו ברומא בשנת 80 לספירה. >> קשה, קשה. >> או בגליל ומספר על משה, או לומר לחילופין שהמקורות שבנו את הברית החדשה הכירו מקורות יהודיים מסיפור על ישוע, אלה 2 אפשרויות. >> וזאת נקודה מעניינת, כלומר שהם, כשהם יוצרים את המסורת הזו בברית החדשה, הם אינם חוזרים רק למסורת הכתובה במקרא על משה, אלא הם מכירים גם מסורות שרווחת בעל פה וגם אותם משלבים בכתיבה על ישוע. >> כן, אתה הנחת עכשיו שהמקור העיקרי הוא בשורות יהודיות שמסתובבות בעל פה כולל מה שיוספוס מעיד עליו, אבל אני רגע בניתי את האפשרות החלופית והשכל הישר שזה נשק לא רע להשתמש בו, וודאי אומר שהמסורת היהודית היא המקורית וזאת 'iii' המשנית לה, משום שהברית החדשה כמו שכבר הדגשנו יש לה עניין גדול >> נכון. >> להצדיק את קיומה של הדת החדשה, מתוך קריאתה אל תוך המסורת היהודית וראיית הנצרות כהמשך לגיטימי, נכון וכולי. קשה לי להבין מדוע יהודי כיוספוס או אחר ייקח מסורת נוצרית כל כך מרכזית, הרי סיפור לידת ישוע זה מרכז אולי לא במאה הראשונה אבל ביום הזה, חג המולד וכל מה שיוצא בזה, זה לקחת מסורת נוצרית מובהקת ולעביר אותה >> לא. >> על דמותו של משה נשמע לא הגיוני כך שהשכל הישר שהוא נשק לא רע בדברים האלה, מכריע על כך שהמסורת היא מסורת יהודית שעברה וריאציות כדי להתאים אותה לדתו של ישוע. >> ואם כך אנחנו חייבים לחזור אל השאלת הארכיאולוגיה הספרותית, מכיוון שאני מזכיר את התמיהה שתמנו בחלקו הראשון של השיעור היום, מדוע זה פרעה מצווה להרוג את ילדי העבריים בספר שמות ולא מצאנו תשובה הגיונית. אם אנחנו מניחים שזה המוטיב כפי שהוא מופיע אצל יוספוס ובמדרש ובברית החדשה לגבי ישוע, שהרצון להרוג את הילדים נובע מידיעה איפה עתיד להיוולד אותו מושיע הרי שזה כנראה היה, זאת הייתה המסורת המקורית, הקדם מקראית גם לגבי משה וכל זה נעלם משום הרצון לרדד ככל האפשר, את הסיפור על הולדתו של משה במקרא, להסתפק " וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" ותו לא. כן. << כן, זה נראה גם בפגישה הבאה שנעסוק בסיפור ההתעברות וסיפור הלידה, אבל אני חושב שזה באמת זמן נכון רגע שוב להציץ לדבר הרבה, הרבה יותר מודרני וזה סרט ילדים, של דורנו שלנו, הסרט נסיך מצרים שהופק לפני כ-15 שנה בידי אולפן דרימוורקס שבקליפורניה והוא נותן ביטוי ציורי מאוד יפה שמתאים לילדים, בלי לפגוע ברגשותיהם, של סיפור >> בכל אחד מאיתנו טמון ילד קטן. >> כל אחד. וודאי שהורינו חושבים כך, מכל מקום הקטע שנביא מתוך נסיך מצרים הוא דוגמא קטנה איך מאייר מודרני, קליפורני של זמננו מתאר לעצמו את סיפור רדיפת המצרים אחרי הילדים והשמדתם וזה במקביל למשל לסיפור, הסיפור הזה על רציחת התמימים או האינוסנס(innocence) << בבית לחם. >> בבית לחם, פה אפשר לראות את הילדים מושלכים על הקרקע הרוגים, האימהות מנסות להגן עליהם, והמסורת הזו של הריגת ילדי בית לחם בזמן מוקצב גיל שנתיים, זוכר במדרש זה היה 9 חודשים חוזרות במקומות אחרים. >> כן, שתיים ומטה, כן. >> שתיים ומטה, כדאי שנראה רגע את נסיך מצרים ונחזור מכאן אחר כך להמשך הסיפור. ילדי הטוב והרך, אל תירא ואל תפחד. ילדי, אין לי כלום שאוכל לתת; רק הסיכוי שתוכל לחיות. אתפלל שניפגש שוב אם הוא יושיע אותנו! (מקהלה) תושיע אותנו! שמע את תפילתינו, תושיע אותנו! מהרעב הזה של שנים בעבדות, גדלנו יותר מדי זקנים בשביל לעמוד תושיע אותנו! יש אדמה שהבטחנו לנו! תושיע אותנו מהעבדות ותושיע אותנו לארץ המובטחת. NO SPEECH (יוכבד) שקט עכשיו, התינוק שלי, תיהיה רגוע אהוב, אל תבכה תישן כשאתה מטולטל על ידי הזרם תישן ותזכור את השיר-ערש האחרון שלי בשביל שאני יהיה איתך כאשר אתה חולם NO SPEECH נותר לנו בנושא הזה של ניסיון של האויב לפגוע בילד, השאלה כיצד נודע לאויב, ראינו עד פה וריאציה של היצטגננים, רואי כוכבים, מסתבר שיש עוד מקור אחד מאוד ייחודי עם ההסבר שלו וזה קטע בתרגום הארמי המיוחס ליונתן לשמות א, טו. התורה בעולם הקדום לעולם לא נקראה, לפחות לא בארץ ישראל, בלי ליווי של תרגום, השפה העברית הייתה כבר רחוקה מלשונם של האנשים, המקרא היה ב'iii' של התרחקות ואובדן ערכים ולכן בצד קריאת התורה בעברית בבית הכנסת גם נהגו לתרגם אותו במקרה זה לארמית ועל הפסוק "ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות", אומר אחד התרגומים שיוחס בטעות לחכם בשם יונתן,אבל זה לא עניין שלנו, את הדברים הבאים הייתי רוצה לקרוא בארמית, רק כדי להשמיע את השפה הארמית לחלק מן האנשים ומיד נראה את התרגום ומי שיודע עברית טובה גם יוכל לזהות הרבה מאוד מילים שמציגים את הסיפור בדרך, "פרעה דמך הוה חמי "בחילמיה והא כל ארעא דמצרים קיימא בכף מודנא חדא "וטליא בר אימרתא בכף מודנא חדא " והות כרעא כף מודנא מטליא בגוה מן יד "שדר וקרא כל חרשי מצרים ותני להון ית חולמיה "מן יד פתחין פומהון ייניס וימברס "רישי חרשיא ואמרין לפרעה ביר חד עתיד למהוי "מתיליד בכנישתהון דישראל דעל ידו עתידא למחרבא כל ארעא דמצרים "ובגין כן אתיעט פרעה מלכא דמצרים לחייתא יהודייתא" והנה העברית, "פרעה ישן וראה בחלומו והנה כל "ארץ מצרים מכף מאזניים אחת וטלה בן כבשה "בכף מאזניים אחת" חלום סמלי, משונה, כל מצרים היא כאן וטלה אחד בודד מכאן, "והייתה כף המאזניים שהטלה בתוכה מכריעה." כבדה יותר מכל מצרים, "מיד שלח וקרא לכל חרטומי מצרים וסיפר להם את חלומו." זה פרעה שקורה לחרשים, זה הורדוס שקורא לחכמים, זה המוטיב הקבוע. "מיד פתחו את פיהם יניס וימברס" שתי דמויות מופלאות, "ראשי החרטומים" הם דמויות שחוזרות ומופיעות עד הברית החדשה קצת פה וקצת שם, "ראשי החרטומים ואמרו לפרעה בן אחד עתיד להיוולד בכנסת ישראל "שעל ידו עתידה להחרב כל ארץ מצרים, ובשל כך אמר פרעה "מלך מצרים למיילדות היהודיות" מה שאמר והסיפור ממשיך והוריאציה הזאת שמיוחדת רק לתרגום הזה מדברת אם כך, לא על כוכבים שגילו את דבר הולדתו של הילד לאויב, אלא במקרה זה חלומו של פרעה וחלום סמלי מאוד שאפשר גם >> לפרענים יש מסורת שהם חולמים, גם פרעה של יוסף חולם חלומות אז גם פרעה זה חולם. >> יפה, אז גם פרעה חולם חלומות והנה לנו אפילו ביטוי גרפי לטלה מצד זה ומצרים מצד זה ובוא נזכור שוב אם נחזור לנצרות, שאחד מכינוייו, תמשיך >> בדיוק. אחד מכינוייו של ישו עשה האלוהים והרי לכם שה. >> ואולי זאת אחת הסיבות מדוע המסורת של התרגום נשארה בשוליים ולא זכתה לעצמה, כי כל רמז לקשר בין משה לבין ישוע הוא מסוכן, הוא נותן לגיטימציה לתפיסה הנוצרית שישו הוא second moses, משה שני, מה שנראה עוד בהמשך הקורס פעמים רבות ולכן אם כבר מישהו הגדיר את משה כשה, מוטב לו לחזור על הדברים הם חנוקים אם תרצה, באיזה תרגום ארמי יחסית נידח ולא זכו לתפוצה הגדולה שלו. אני חושב שאנחנו כן צריכים לחזור לנושא של הארכיאולוגיה, כי מה שעשינו היום למעשה בנינו בניין אדיר מורכב מהרבה מאוד מקורות: חלקם בארמית, חלקם ביוונית, חלקם בעברית, חלקם ממוצא כזה, מוצא אחר וכל הבניין הזה לא בא רק להראות שבסופו של דבר המסורות השונות שלא הכירו זו את זו, גם אם לא הכירו זו את זו חוזרות למה שהמקרא לא עשה, המקרא קיפח את משה, נתן ליצחק, נתן לשמואל, נתן לכולם סיפורי לידה ולמשה רבינו, אגב גם לא אברהם וגם לדוד, 3 דמויות אדירות אין סיפורי לידה. >> יש סיבות אחרות, לאברהם או לדוד מסיבות אחרות. >> לאברהם כי? >> לאברהם כי, הם רוצים לספר חייו של אברהם כאשר הוא עדיין חי בתוך היוון האלילי הביצה האלילית ולכן אנחנו מכירים את אברהם רק ברגע שהוא מגיע ארצה והוא כבר בן 75 שנה, >> יפה. >> כלומר זה ממש >> ודוד? >> ודוד מפני שאנחנו רוצים להציג אותו כאשר הוא כבר כשיר לרשת את שאול, לכן אין טעם ללכת ולספר עליו סיפור לידה ולכן הסיפור, סיפור ראשיתו של דוד הוא בעצם סיפור משיחתו המפתיעה. כן. >> אתה יודע אבל שהמדרשים כמובן, >> המדרשים השלימו לאברהם והשתלמו לדוד וודאי וודאי אין מקום בטבע. >> כן, אז בו נאמר ותסכים איתי על ההגדרה הבאה שהסיפור הכל כך צנום, כמעט פרווה "וילך איש מבית לוי וייקח את בת לוי", בסופו של דבר לא הצמיח אין ספור דברים, אלא הוא ניסה לכבוש תחתיו מסורות רבות, אבל דבר לא עלה בידו כי בדרכים עקלקלות בצינורות לא ברורים לנו, מסביב, מכל כיוון שהוא, המסורות המשיכו את חייהם, עוד 'iii' ישוע הוסיפו את זה חיצוני או ביוספוס ולכן השימוש במקורות שבאו מאוחר למקרא, מסייעים לנו להבין היטב, טוב יותר, את המקרא וכך נתנו לגזירה של פרעה, להשמיד את בני ישראל כל הבן היילוד, הסבר מלא יותר וכמובן נראה לאורח כל הקורס כולו שדמותו של משה היא כה אדירה וכה גדולה, שלעיתים ההתמודדות איתה על ידי התעלמות או על ידי הקטנה או השתקה וזה עוד דבר שנראה בהמשך. ונסיים בפסוקים שהתחלנו בהם "ויצו פרעה לכל עמו לאמור" עכשיו אנחנו יודעים מדוע, "כל הבן היילוד" הוא רוצה לפגוע במשה, "היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון" ומיד בעקבות זאת "וילך איש מבית לוי" פעם אחרונה להיום הפסוק הזה, "ויקח את בת לוי" ואכן כפי שראינו פנים רבות למשה גם בסיפור הלידה, מה ממתין לנו עכשיו? ההתעברות והלידה וניסים אחרים ומתן השם, כך שנצטרך להגדיש עוד שיעור שלם לסיפורי התחלתו של משה לפני שנצא לדרך ונראה אותם בהמשך הדרך. NO SPEECH